פרפקציוניזם ודיכאון

שלום יעל.

כל דבר יכול להיעשות בדרך הטובה ביותר, בדרך כלל שאנחנו אוהבים מישהו או משהו ואנו רוצים לעשות בעבורו או בעבורנו איזה שהוא עניין, לדוגמה: להתלבש יפה. אנחנו יכולים לעשות זאת בדרך הגיונית וטובה. אך אם אנו פרפקציוניסטים אנחנו לא נוציא מתחת ידנו משהו שהוא פחות ממושלם. השיער שלנו יהיה סימטרי ממש, שרוכי נעלינו יהיו שווים בצדדיהם, לא יהיה אחד ארוך ואחד קצר, וכן על זה הדרך.

להיות פרפקציוניסט זה להשקיע אנרגיות רבות על דבר קטן ופעוט על מנת שיצא מושלם, וגם אז לא להיות מרוצה כי אולי זה יכול להיות טוב יותר. הרבה אנשים מקנאים בפרפקציוניסט כי הוא נראה ממש מושלם, אבל חייו הם סיוט אחד גדול.

מעניין שהפרפקציוניסט מדבר על עצמו כעל פרפקציוניסט ואף מתרברב שהוא כזה, במקביל, הוא נמנע מפעילויות ממצבים שהוא עשוי להצטייר בהם כלא מושלם. הוא גם יתקשה לספר על פעילויות שעשה והביצוע לא היה מושלם.

חשוב להדגיש כי על פי החוקרים יש להתבונן על הפרפקציוניסטים משתי פרספקטיבות מרכזיות:

פרפקציוניזם מסתגל מול פרפקציוניזם לא מסתגל: יש מי שמבטא את הפרפקציוניזם שלו בשאפתנות והשגיות מכוונות מטרה. ויש מי שמחמת הפרפקציוניזם נמנע מתפקוד יעיל, כזה הוא מי שמחמת כן מפתח חרדת בחינות. – הבחנה זו אינה מקובלת על הכל, שכן יש הטוענים שפרפקציוניסט במהותו אינו מסתגל, ובסופו של דבר נפגע רגשית או תפקודית.

פרפקציוניזם המופנה לעצמי מול פרפקציוניזם המופנה לאחר: דרישות הפרפקציוניסט מופנות בדרך כלל אל עצמו, אך עשויות גם להיות מופנות גם כלפי אחרים כמו בני זוג, ילדים ועמיתים לעבודה וכדו'.

אכן, קווי אופי פרפקציוניסטים עלולים להביא את האדם לידי דיכאון, מאחר שהעולם מאכזב רבות את הפרפקציוניסט – מה לעשות שאיפה לשלמות היא שאיפה ראלית, אך חתירה למושלמות אינה ראלית וכרוכה באכזבה רבה.