שלום וברכה!
מאחר ושאלתך משקפת בעיניי תופעה שמאפיינת את העידן הזה, בחרתי לכתוב לך יותר מכמה מילים, מתוך כוונה שאולי זה יהיה לתועלת לך ולאחרים/ות.
שאלתך נכתבה בלשון נקייה ובזהירות אך ניכר בדבריך הרבה כאב וייסורי מצפון על מעשים שליליים שעשית (כל זה מראה משהו יקר ערך על פנימיותך).
בדבריך פנית אלי גם כאיש מקצוע וגם כאיש תורני. אכן, אכתוב לך כמה מחשבות גם כאיש תורני וגם כאיש מקצוע.
הדור הזה הוא דור קשה – את זה כל אחד כבר יודע, לא חידוש גדול. הפיתויים עצומים מאוד, והם רובצים בפתח כל בית, בעצם הם דרים איתנו בבית. הסקרנות שלנו, השאיפה לחיים והאחיזה בהם, השאפתנות, וכל התכונות הטובות והמעולות שיש לנו, מתאתגרים לשני הצדדים – לחיובי ולשלילי. אותה סקרנות שמביאה אותנו ללמידה ולהתעלות אינטלקטואלית (תורנית, ולא רק..), מביאה אותנו גם לחיטוט בתוך נבכי העולם והטכנולוגיה. האחיזה בחיים של האיש החיוני היא אחיזה בכל מה שהחיים מציעים, והחיים כאן מציעים שפע מכל כיוון. כשאדם מעולה בתכונותיו החיוביות, הוא גם פגיע יותר בעטיין. הצורך שלו לווסת, לעדן, לכוון את עצמו באמצעות תכונותיו הולך וגדל, ועם האתגר באה הסכנה לנפילה, כי זהו תהליך, תהליך מתמשך ולא פשוט. תחשוב על כך, למשל, קח את תכונת הסקרנות, תדמה אותה למנוע רב עוצמה ששועט קדימה לראות, להתרשם, לחקור, להתנסות, להבין, לבחון, וזה אומר להיות סקרן כלפי "הכל", ואתה צריך לעצור, לכוון – לומר לכאן כן, לשם לא, לכאן עד כאן ולשם עד נקודה מסוימת. זאת עבודה קשה, נגד הטבע, ואם הינך אדם בעל דרגה גבוהה הרי שכיום שני נתונים עושים לך את העבודה קשה כפל כפליים: דרגתך (התכונות המיוחדות שבך), והעידן הנוכחי מרובה הגירויים ומצטיין בנגישות.
אתה כתבת, כתבת בעילום שם את מה שרבים אינם מעזים לכתוב, ומה שרבים מעזים לומר בחדרי חדרים, לעתים בשיחה עם חבר, רב, איש מקצוע וכדו'.
הדברים שהינך מתנסה בהם, ושנפלת בעטיים מספר פעמים, הינם תופעה שניתן היום לראות אצל רבים וטובים. אנשים טובים אוהבי אלוקים ואדם, בני תורה ומאמינים, כאלו שתורתם אומנותם ואף מוסרי שיעורים, מכל המגזרים, העדות והחוגים, מתנסים בניסיונות הקשים שמציב העידן הזה, שהוא מצד אחד מבורך מאוד בשפע רוחני וחומרי, ומצד שני מאתגר בצורה לא פשוטה את כולנו.
לצערי לעתים אנשים מגיעים למצב שלמרות שהם עברו כמה קווים אדומים ביחס לערכיהם, הם אינם מצליחים לעצור, להתבונן, לחשוב יותר על כך, לנסות למצוא דרכים אחרות. זה כואב כי הם משקיעים אנרגיות רבות בחציית הקווים הללו ובשמירה על ההישרדות החברתית שלהם (לא תמיד בהצלחה רבה), במקום להשקיע במימוש פוטנציאל אישי, בצמיחה ובהתפתחות. לעתים מגיע רגע שגם הם זוכים לעצור, ולעתים אנשים עלולים להיות שקועים בביצה הטובענית הזאת כל חייהם.
אתה עוצר! אתה מתבונן! אתה כואב! כי אתה מבין! כי אתה מבין שמשהו כאן מצד אחד מאוד מאתגר, מאוד לא פשוט, אבל אתה גם מבין שזה חייב להיעצר. זה חייב להיעצר כי זה סותר את העקרונות שלך, זה סותר את התדמית שלך בעיניי עצמך ובעיניי הסובבים אותך, זה יוצר אצלך דיסוננס. אתה זועק על הפער בין מה שאתה לבין המעשים שלך, וזה היתרון שלך. אתה כמו כולם, מתנסה, מתאתגר, נופל. אבל אתה מאותם אלו, שגם רוצים לקום, ומחפשים דרכים לעשות את זה.
אז מה עושים?! (אענה בכלליות, מאחר וספציפית כל מקרה צריך להיבחן לגופו של עניין ואדם).
ראשית, מבינים שההתמודדות שלך היא התמודדות של כולם בדור הזה. כל אחד בדרגתו, במקומו, במסלול חייו, אבל גברים ונשים בדור הזה חשופים להתמודדות הזאת.
מהמקום הזה, תניח שכמו שאתה לא יודע על מחשבות והתמודדויותיו של חברך, ומסיבות שונות טוב שכך. כך חברך והאנשים סביבך לא צריכים לדעת על כל מה שמתרחש בכל חלק בפנימיותך. לכל אחד יש שביל בעולם הזה, מסלול של עבודה ותיקון, חלקים שהם רק שלו, כאלה שגלויים רק לבוראו, וכך זה צריך להיות. כנראה שאנשים גדולים ככל שנהיה, לא נוכל להכיל את צפוני ליבו של אדם כמו שמכילם אלוקיו. יחד עם זאת אומר, כי לא פעם כשהדברים עולים למעלה, ואנחנו לא מצליחים למצוא פתרונות שיאפשרו לנו להשאירם פנימה, חשוב מאוד כן לפתוח אותם עם אדם שאנחנו סומכים עליו, וכדאי שיהיה איש חיצוני למסגרת החברתית הקרובה שלנו. דרכו, נוכל לעבד את הדברים ולבחון את השלכותיהם תוך שאנו מוצאים פתרונות שיכולים לספק אותנו.
הדבר הבא שכדאי לעשות, הוא לבחון את הדברים, לבחון את גבולותיך האישיים, אם אפשר כדאי להיוועץ עם שותף שאתה סומך עליו כמו רב או איש מקצוע. אם קשה לך, אז תשב עם עצמך ותחשוב איזה גבולות כדאי לחזק על מנת שלא תגיע לקווים האדומים שערכיך ועקרונותיך מציבים בפניך. תתחיל היום, זהו תהליך, אפשר לעשות את זה, אתה יכול לעמוד במשימה, התפקיד שלך הוא להשתדל, רק להשתדל, אבל באמת להשתדל, למצוא מקומות אחרים להשקיע את האנרגיות הברוכות שיש בך, לממש את עצמך מתוך שליטה וויסות עצמי. אינך מלאך, אל תצפה מעצמך להיות כזה, אך אל תמעיט בערך יכולתו של אדם, ואתה אדם איכותי, מעולה, ברוך כישרונות ובעל דרגה נפשית ורוחנית גבוהה, תשתדל לממש את זה לכיוונים שאתה מאמין בהם.
לסיום, אומר לך רק עוד דבר אחד שעומד בבסיס הכל, ושיש בכוחו להכריע את המערכה לשני הכיוונים: עליך להיזהר מלשקוע בעצבות ובייאוש. עליך לעשות הכל כדי לא ליפול למלכודת הזאת, תעשה גם דברים חיצוניים (כמו שמיעת שירים, הרפייה ועוד) שאינך מתחבר אליהם מתוך חשק, ובלבד שלא תדרדר למצב של ייאוש. מותר לך לבכות, מותר לך גם להרגיש מפעם לפעם רגשות שליליים, זה בסדר, זה חלק מחיינו, זה חלק מהיותנו אדם, זה גם עשוי להיות חלק מכל תהליך. אבל אל תשקע בזה, לא רק בגלל שזה לא בריא פיזית ונפשית, לא רק בגלל שזה עלול להרוס את התהליך שעליו דיברנו. זה פשוט לא נכון! אתה חי, נושם, מתבונן, עובד, מתקדם, אתה אנושי, על כל זה תשמח. תשמח שאתה יכול לבחון ולתקן, תשמח על כל חלק בחייך שהוא מואר, ועל כל חלק אחר שאתה יכול להאיר. ברגע שיגמרו החלקים שעליהם תצטרך לעבוד, כנראה גם אתה כבר לא תהיה כאן, אז כל עוד שיש לך על מה לעבוד פשוט תשמח.
אני מאחל לך ולכולנו חיים מלאי תיקון וצמיחה מתוך שמחה והודאה על כך שאנחנו כאן, ועל כך שכל זמן שהנר דולק אנחנו יכולים גם לתקן.
בהצלחה רבה
