שמי ירון (בדוי) נשוי 9 שנים ואב לילד בן 7 אשתי הייתה בעבורי כל עולמי, אהבתי אותה, כיבדתי אותה ועשיתי בשבילה הכל שיהיה הכי טוב, הייתה בינינו זוגיות מדהימה ואהבת אמת, והערצנו האחד את השנייה, אני גבר שמכבד נשים אך לא גבר שמשפיל את עצמו, היו חיכוכים פה ושם כמו לכל זוג בריא וידענו להתמודד, לפני כ 3 שנים אשתי פתחה עסק עצמאי בתחום מסוים שבו האינטראקציה עם גברים אמידים גבוהה מאוד, נתתי את כל כולי בשביל ההצלחה שלה ושמתי את עצמי קצת מאחור(טעות).
יש שיקראו לי נאיבי למרות שתמיד הייתי בחששות אך סמכתי, האמנתי ושחררתי, בשנה וחצי האחרונות חל באשתי שינוי משמעותי בהתנהגות כלפיי וכלפיי הסביבה… נדלקו לי נורות אדומות ורציתי להאמין שאצלה לעולם זה לא יקרה… בסוף גילית שנבגדתי קשות… היא בוכה ומחבקת אותי פתאום למרות שרוצה להתגרש… כעת מעבירה מסרים סותרים על שיקום הקשר ואני רואה ומרגיש אותה מתייסרת מה גם שכעת הסיפור נודע למשפחתה הקרובה אז הכל נהיה קשה יותר משום ש"לכלכה" את שמה הטוב.
אך אני שואל את עצמי האם בכלל לתת צ'אנס במקרה כזה בנוסף לכך שאני יודע שליבה עמוק מאוד במקום אחר? כששאלתי אותה מה יגרום לך לרצות לחזור אליי היא נותנת להבין שזה לא אליי אלא לחיי המשפחה. האם ניתן או נכון לנסות ולשקם קשר כזה כשהאמון שואף לאפס והאם נכון לי כגבר נבגד לקבל אישה בוגדת? ומה הסיכוי של קשר כזה להתקיים כשרמת האמון שואפת לאפס?
השיקולים שעומדים בפני כן לנסות ולשקם הם טובת הילד והניצוץ המאוד מאוד קטן שנשאר אודות לתקופה ולזיכרונות הטובים שכן היו בינינו.
אובד עצות
