הגמרא בחגיגה (דף ט, ב) הביאה שבר הי הי שאל את הלל, מהו הסבר הפסוק (מלאכי פרק ג, יח) "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עבד אלהים לאשר לא עבדו", והלא יש כאן לכאורה כפל לשון, שהרי היינו צדיק היינו עובד אלהים, והיינו רשע היינו אשר לא עבדו, ואמר לו הלל, עובד אלהים ושאינו עובד אלהים, שניהם צדיקים גמורים, אלא שאינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד, שאף על פי ששניהם צדיקים, לא עבדוהו בשווה, שמי ששנה מאה ואחד פעמים עבדו יותר (רש"י). ותמה שוב בר הי הי, וכי משום ששנה זה פעם אחת פחות, כבר נקרא בשם לא עבדו, והשיבו הלל במשל, שאם שוכר אדם מחבירו חמור לרכב עליו עשרה פרסאות, יקח לו חבירו זוז אחד כפי מה שנהגו לגבות, אך אם יאמר לו שרוצה לרכב עליו פרסה אחת נוספת, די בזה כדי שיגבה ממנו שני זוזים.
ובאבן יעקב ביאר, לפי מה דתניא במנחות (דף מג, ב) היה רבי מאיר אומר, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר (דברים פרק י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך. והסביר רש"י, אל תקרי מה אלא מאה (כן למד בדבריו תוספות שם בדיבור המתחיל שואל מעמך), ורבינו תם (בתוספות שם) פירש, שיש בפסוק מאה אותיות, והביא שיש מפרשים 'כדי להשלים מאה באותיותיה וכי קרית מאה הרי כולן'. ומוכח שהקדוש ברוך הוא שואל מאדם שיקיים המאה אותיות שבפסוק ועתה ישראל וגו', ואחרי כן בא הפסוק שאחריו, "לשמר את מצות ה' ואת חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך", ופירש בו רש"י שאף היא לא לחנם, אלא לטוב לך, שתקבלו שכר.
ולפי זה יש להסביר את דברי הלל בחגיגה, דהנה, אם אדם עובד אצל אדונו בעד שמונים זוזים לשבוע, אי אפשר לומר עליו שהוא עובד את האדון בעצמו, אלא שהוא עובד בשכר שהוא מקבל מאדונו. אבל אם הפועל צריך לעבוד שמונה שעות בכל יום בעד סך שמונים זוזים, וכאשר סיים לעבוד את השמונה שעות נשאר בעבודתו שעה נוספת, נוכחנו לראות כי באמת הוא רוצה לעבוד את אדונו בחינם ללא שום תשלום, כי אם מחמת יראת הכבוד לאדוניו שייקר הוא בעיניו, אלא כיוון שאם אין לו פרנסה לא יוכל לעובדו, לכך הוא מקבל שכר, ושכר זה הוא רק האמצעי שיוכל לעבוד את אדונו. כמו כן, חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, כדברי רבי מאיר, וכיוון שבירך מאה ברכות בכל יום שילם את החוב והדרישה ששואל מאיתו הקדוש ברוך הוא, ואז נקרא צדיק, אבל כיוון שמקבל שכר על זה, כדכתיב 'לטוב לך', אין כאן הוכחה שעובד את הקדוש ברוך הוא בעצמו וכבודו, כי הרי מקבל הוא שכר בעד המצוות, ולכן אם שונה פרקו מאה פעמים, שהוא מקיים את הפסוק 'מה ה' שואל', אמנם הוא נקרא צדיק, אבל אינו נקרא עובד את ה', אך אם שונה מאה ואחד, אז יש הוכחה שאינו עובד בעד השכר שמקבל, אלא בלא שכר הוא עובד את הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, ולכן נקרא 'עובד ה', שכל לימודו הוא מחמת הכרת הבורא וגדולתו, שהקדוש ברוך הוא שואל מעימו מאה ברכות, והוספת האחד מורה על רצון וחשק ההמשכיות, וזה משום אהבתו לתורה והוא הנקרא צדיק גמור עובד ה' (אגרת הידיעה מאמר ההמשכיות).
ובזה מובנים אף דברי התנא באבות (פרק א, ג) 'אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס' שאז אינו ניכר שהיא עבודת ה' משום שהוא מקבל שכר, 'אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס' שאז ניכר שכל העבודה היא רק בשביל הכרת הבורא ומציאותו. וכך מצינו אף במשה שדרשו חכמים על הפסוק ויהי אחרי מות משה עבד ה', שעומד ומשמש את קונו אחרי מותו, שכיוון שאחרי מותו בוודאי אינו מצפה לתשלום גמול, לכך נקרא עבד ה', שהוא עובד רק את הקדוש ברוך הוא בעצמו, מצד הכרת רוממותו. ובספר חיבורי לקט כתב שמשום כך נאמר "עבד השם" ולא עבד האלוקים, כיוון שאלוקים הוא מידת הדין ומורה על עבודה מיראה, וכשם שנאמר אצל יוסף (בראשית פרק מב, יח) "את האלהים אני ירא", אבל משה היה "עבד השם" שעבדו מתוך אהבה.