תוספות בברכות ב. ד"ה מברך וכו' ולא קא חשיב יראו עינינו דההיא ברכה תקנו רבנן כדי להמתין לחבריהם בבית הכנסת.

תוספות¹דיבור המתחיל מברך.כתבו, שברכת יראו עינינו תיקנו רבנן, כדי להמתין לחבריהם בבית הכנסת, כלומר, לפי²רא"ש לקמן סימן ה.שבימיהם הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות, והיו יראים להתעכב שם עד אחר תפילת ערבית, תיקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם שמונה עשרה אזכרות, כנגד י"ח אזכרות של תפילת שמונה עשרה, ותיקנו אחר כך לומר ברכת יראו עינינו וקדיש.

והנה, ברכת יראו עינינו לא נתקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה, ואין לה מקור לא בבבלי ולא בירושלמי, ואדרבא, מהמשנה לקמן³דף יא, א.בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, משמע שאין מברך שלש ברכות אלא שתים⁴עיין בשו"ת הרשב"א חלק א סימן יד שכתב דברכה שנייה שאחר קריאת שמע דערבית היינו השכיבנו והיא סמוכה לברכה ראשונה שהיא אמת ואמונה. ולפיכך אינה פותחת בברוך, וחותמת בברוך. שהרי חותמין בו בארץ ישראל שומר עמו ישראל, אי נמי ברוך אתה ה' הפורס סוכת שלום. ועליה הוא שאמרו בגמרא שאינה מפסקת בין גאולה לתפילה דהשכיבנו כברכה אריכא דמיא. אבל ברכת המולך אינה מכלל הברכות של קריאת שמע דשתים לאחריה אמרו ולא שלש. אלא אותה ברכה יש בה שמונה עשרה הזכרות ונתקנה בימי השמד שגזרו שלא להתפלל ועמדו ותקנו אותה ברכה שיש בה שמונה עשרה ברכות שבתפילה. ואף על פי שבטלה גזרה נשארה אותה ברכה ביד הדורות. ועל כן יש מקצת מן הגדולים שאין אומרין אותה לא בשבתות ולא בחול כדי שלא תהא מפסקת בין גאולה לתפילה., ולכן נקטו הפוסקים⁵עיין ברא"ש ובמעדני מלך מה שכתב בדברי התוספות לקמן בדף ד, א וכן מה שכתב שמתחילת דברי הרא"ש נראה שתיקנוה החכמים שאחר זמן הגמרא, וסוף דבריו נראה דסבר שתקנה זו מחכמי הגמרא היא, אמנם, הברכי יוסף אורח חיים סימן רלו, ב תמה על דבריו, מדברי הרא"ש בעצמו במגילה פרק ג סימן ה ובתשובות כלל ד סימן ו דכתב שם בזה הלשון "מצינו שנשתנה הסדר אחר השלמת הגמרא, שתקנו לומר פסוקים ויראו עינינו אחר השכיבנו, ובימי חכמי הגמרא לא נהגו כן", ובקרבן נתנאל שם ס"ק ג כתב ז"ל "ובימי חכמי הגמרא לא נהגו כן, דלא כהרב בעל מעדני מלך בפרק קמא דברכות סימן ה שרוצה לפרש במה שכתב רבינו שם לפי שבימיהם הראשונים וכו' שהיה בזמן הגמרא, ועוד קשה דאם כן הוה ליה לש"ס שם להקשות נמי מי"ח פסוקים ויראו עינינו, ולשנויי דכתפילה אריכתא דמי", ועיין עוד בברכי יוסף שדחה דברי המעדני מלך בזה., שראשי ישיבות שבבבל אחר זמן הגמרא תיקנוה, וכיוון שהיה מנהגם כן, וגם⁶רא"ש וברכי יוסף שם, ומה שלא הזכיר הרא"ש טעם שהוא מעניין גאולה משום שלא חש למנות את הידוע.משום שפסוקים אלו מענייני גאולה⁷והוי ליה כגאולה אריכתא, כן עיין באבודרהם (ברכות קריאת שמע של ערבית, דיבור המתחיל וכתב אבן הירחי).שכתב ז"ל והראב"ד כתב, דהיינו טעמא דעבידנא גאולה אריכתא בערבית יותר משחרית, משום דמחצות הלילה התחילה גאולת מצרים, ונמשכה עד הבוקר (כדאיתא לקמן דף ט, א), והוי אריכתא, אבל גאולת הבוקר תיכף הוי, וכי תיקנו השכיבנו כדי לשמרם מן השטן המשחית במצרים, שנאמר בה שבור שטן מלפנינו וכו', ואף על גב דאוקימו בה ברוך ה' לעולם, אף על פי שאינו מן השכיבנו, משום דהא גופיה כנגד תפילה תיקנוהו, כשאדם בא עייף מן השדה ואינו יכול להתפלל, מתפלל ההיא תפילה דאית בה י"ח אזכרות כנגד שמונה עשרה, (א"ה זהו טעם חדש, להקל על השבים לעת ערב ממלאכתם) הלכך ליכא הפסקה בין גאולה לתפילה, ואפילו קדיש לא מיקרי הפסק, כיון דברוך ה' לעולם במקום תפילה נתקן"., אף בזמנינו שמתפללין ערבית בבית הכנסת, לא נתבטל המנהג הראשון⁸וברא"ש בתשובה (כלל ד סימן ו) הביאו הבית יוסף (סימן רלו) כתב, שאין להפסיק ולדבר בין יראו עינינו לתפלה, כי יראו עינינו וקדיש הכל מענין גאולה הוא, וכתב הרשב"א בתשובה (חלק א סימן רצג) שמה שמכריז שליח ציבור בין קדיש לתפלה דערבית ואומר ראש חדש, אין מוחין בידו, שאין זה הפסק כיון שהוא צורך תפלה והרי זה כדלקמן (דף מ, א) דטול ברוך אינו הפסק, מכיוון שהוא צורך ברכה.. וכן כתב האבודרהם⁹שם.שכבר נהגו לאמרו, ומנהג אבותינו תורה היא, כדאמרינן בירושלמי¹⁰בבא מציעא פרק ז.מנהג מבטל הלכה (ועיין בהערות שנקט טעם חדש, והוא מפני תקנת השבים לעת ערב ממלאכתם).

ולשיטות אלו דאמרינן אף בימינו ברכת יראו עינינו, נחלקו אם אף היחיד אומרה, ומחלוקת זו תלויה בטעמים שנקטו כל שיטה בעיקר התקנה לאומרה, דהנה, הגר"א למד מתוספות שכתבו שברכה זו תיקנו רבנן, כדי להמתין לחבריהם בבית הכנסת, דעל כרחך סברו שאין היחיד אומרה, שהרי התקנה הייתה למי שמאחר לבוא לבית הכנסת, וכדי שלא יישאר שם יחידי, תיקנו ברכת יראו עינינו כדי להמתין לו, ואם גם הוא יצטרך לאומרה, מה הועילו חכמים בתקנתם, ומה המתנה יש כאן.

אבל מדברי האבודרהם¹¹שם.משמע שאין הבדל בין יחיד לציבור, שהרי כתב טעם התקנה משום אותם השבים לעת ערב ממלאכתם, ואין הבדל לפי זה בין יחיד או רבים. וכן משמע מרש"י שהביאו שיבולי הלקט¹²עניין תפילה סימן נב, וכתב שם בזה הלשון "מצאתי בשם רבינו שלמה זצ"ל מה שאמרו רבותינו תפלת ערבית רשות, דוקא בתפלה לבדה קאמר, ולא בקריאת שמע, דקריאת שמע בברכותיה חובה היא מדאורייתא, כדכתיב בשכבך ובקומך, ועל זה הטעם הוסיפו ראשי ישיבות שבבבל לומר הפסוקין ברוך ה' לעולם אמן ואמן, וחותמין בארץ ישראל מלך אל חי לעד וקיים לנצח, להודיע שהוא רשות ואינו צריך לסמוך גאולה לתפלה, וקבעו כנגד התפלה הפסוקין האלה עם החתימה שיש בהן י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות, ושלחום לאנשי ארץ ישראל וקבעום. ולכך אומר קדיש כלומר זו היא השלמת התפלה. והרוצה ליפטר נפטר והולך לו, והאידנא שוויוה כולי עלמא לתפלת ערבית חובה וצריך לסמוך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית. דאמר ר' יוחנן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית ואף על פי שמפסיקין בהשכיבנו ובפסוקין כגאולה אריכתא דמיין ולית לן בה" וכן כתוב טעם זה במחזור ויטרי סימן קא.דהטעם דתיקנו ברכת יראו עינינו, הוא משום שרצו להודיע שתפילת ערבית רשות, ואין צריך לסמוך בה גאולה לתפילה, ולפי טעם זה נמי אין הבדל בין יחיד לציבור.

אמנם, יש שיטות רבות שנקטו שאין לומר ברכה זו כלל, כן כתב הרשב"א¹³תשובות שם.דיש מקצת מן הגדולים שאין אומרין אותה לא בשבתות ולא בחול כדי שלא תהא מפסקת בין גאולה לתפילה, וכן¹⁴כן כתב רבינו יונה לקמן בדף ב, ב מדפי הרי"ף דיבור המתחיל ויש לשאול.היה מנהג הרמב"ן שלא לאומרה כלל. ובכלבו¹⁵סימן יב.הביא¹⁶כן עיין שהביא הארחות חיים דין תפילת ערבית אות ד.בזה הלשון "וכתב הרבי נתן ז"ל וראיתי כתוב מאבי מורי נ"ע בשם ר' אלעזר זקנו שלא היה אומר, משום מה שאמר רבי יוחנן איזהו בן העולם הבא זהו הסומך גאולה לתפלה של ערבית, ולולי כי פשט המנהג כל כך כבר בטלו, ואף קדיש לא היה ראוי לומר כמו בשחרית, ואנו נהגנו אחריו לבלתי אומרים, אך כשאנו מתפללין בצבור נקטינן סוגיא דעלמא שלא להיות מן המתמיהין". ובברכי יוסף¹⁷סימן רלו, ב.הסביר, דמה שאמר כשמתפללין בציבור, הכוונה כשהם יורדים לפני התיבה, שאז מוכרחין לאומרה, אבל כשמתפללין בבית הכנסת עם הציבור ואינם שלוחי ציבור, כיוון שיכולים להשתמט מלאומרה בלא שירגישו בהם, אין אומרים אותה¹⁸עוד כתב שם שכן ראה למהר"ש בן הרשב"ץ שכתב שזה היה מנהג מהר"ם מרוטנבורק..

והנה, הטור¹⁹אורח חיים סימן רלו.כתב שעכשיו שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון, ומכל מקום אין להפסיק בדברים אחרים, והביא שיש מן הגדולים²⁰הבית יוסף כתב שהוא משם הרמב"ן והרשב"ם.שנהגו שלא לאמרם, ולפי זה כתב הט"ז²¹ס"ק ב.שמי שבא לבית הכנסת אחר שהתחילו הצבור להתפלל, יתפלל ביחידות מנחה וקורא קריאת שמע וברכותיה עד שומר עמו ישראל לעד, וכשהצבור מתחילין להתפלל ערבית יוכל תיכף להתפלל עימהם, ופסוקים דברוך ה' לעולם אמן יראו עינינו יאמר אחר כך, דכיון דגדולים נהגו שלא לאמרם כלל, יכול בזה לסמוך עליהם ולדלגם, כדי להתפלל עם הצבור ולומר אותה אחר כך. ובשו"ע²²שם סעיף ב.לא צידד כדעת האומרים אלא הזכירם בדרך אגב, דכתב, אין לספר בין גאולה דערבית לתפלה²³שגם בערבית מצוה לסמוך גאולה לתפלה. משנ"ב ס"ק ד., ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים²⁴היינו י"ח אזכרות, כן עיין בלבוש (סימן רלו, ב) שפעם קורא אותם י"ח אזכרות ופעם י"ח פסוקים.ויראו עינינו, אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה, אבל הרמ"א צידד בשיטת האומרים וכתב, ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד²⁵וכתב הט"ז ס"ק ג שכתב דהאומרם מיושב עושה טוב, דאם אומרם מעומד נתכוון שיהיה זה במקום שמונה עשרה, ואם כן יצא ידי תפילת ערבית, והיאך יתפלל פעם שנית, הרי הוי ליה כמקריב ב' תמידין (טור סימן קו), ואין לומר דנחשב כגאולה אריכתא שהרי אומרים קדיש קודם תפילת ערבית, וזה מורה על הפסק ועיין שם שהאריך עוד בזה, ובמשנ"ב ס"ק י כתב דהרבה אחרונים כתבו דיותר טוב שלא לעמוד כדי להראות שאין רוצה לצאת בזה ידי חובת תפלת שמונה עשרה, אך כשמתפלל עם הצבור וקורא אחר כך קריאת שמע וברכותיה אז יוכל לומר ברוך ה' וכו' מעומד.כשאומרים הי"ח פסוקים של ברוך²⁶תהילים פט, נג.ה' לעולם וכו', ומנהג יפה הוא, כי נתקנו במקום תפלת י"ח, ועל כן ראוי לעמוד בהן כמו בתפלה.

ובכף החיים²⁷סימן רלו, יב.אחר שהביא דברי הראשונים שצידדו שלא לאומרם כתב משם כנסת הגדולה, שמנהג הספרדים בקושטא ותירי"א שאין לאומרם לא בחול ולא בשבת, וכן נראה מדברי האריז"ל שאין לאומרם. וכן עיין בבית יוסף²⁸סימן מו אות ג.לעניין מניין הברכות שמברכים בימי התענית, לא מנה ברכת יראו עינינו²⁹עיין מגן אברהם שם ס"ק ח שכתב דלדידן יש להחשיב אף ברכה זו., והיינו דסבר דאין לאומרה.

ובשו"ת אגרות משה³⁰אורח חיים חלק ב סימן קב.כתב דברכת יראו עינינו אינה תלויה בארץ ישראל או בחו"ל, אלא שהאומרים אותה בחו"ל יש להם לומר גם בארץ ישראל, ואלו שאין אומרים בארץ ישראל אין להם לומר גם בחו"ל. ומה שבארץ ישראל לא נהגו לאומרה משום שנוהגין כהגדולים³¹שהביא הטור לעיל.שנהגו שלא לאומרן, ומשום שתלמידי הגר"א ותלמידי הגרש"ז בעל התניא תרוייהו היו סוברין שלא לאומרן. ומי שכבר התחיל לנהוג לאומרה בארץ ישראל, טוב יותר שלא יאמרה, אבל עדיף שיאריך בקריאת שמע שלא יצטרך לומר לכולי עלמא. וכן כתב בשו"ת דברי יציב³²אורח חיים סימן קג.שמה שבארץ הקודש אין אומרים ברכת יראו עינינו, ברור הדבר שהוא משום שרוב יושביה מלפנים היו מהספרדים שאין נוהגין לאומרו, וגם ראשוני המתיישבים מהאשכנזים היו מתלמידי התניא ותלמידי הגר"א שסברו להלכה שלא לומר.

עוד עיין בשו"ת באר משה³³סימן רלו, ב.שהביא מתשובות האחרונים, שנשאלו מבן אשכנז שדרכו לומר הי"ח פסוקים ויראו עינינו גם במוצאי שבת ויום טוב וחול המועד, ולפעמים מתפלל עם חסידים שבחו"ל האומרים כל השנה כולה חוץ מג' זמנים הללו, האם יאמר הוא לבד, או שינהג כמנהג הציבור, והשיבו, שאם בידו לאומרה באופן שלא ירגישו, יעשה כן, אך יתפלל שמונה עשרה עם הציבור, אבל אם אין בידו לאומרה לפני תפילת שמונה עשרה, וגם להתפלל התפילה עם הציבור, מוטב שיתפלל איתם כמנהגם והברכה של יראו עינינו יאמר אחרי התפילה. ולפי זה, כתב הבאר משה שהוא הדין בן חו"ל שהוא בארץ ישראל שכך נוהג. אמנם, בשו"ת משנה הלכות³⁴חלק ה סימן כט.כתב לדחות, דאינו דומה דין הבא מחו"ל לארץ ישראל, למי שמתפלל בחו"ל עם הנוהגים שלא לאומרה בג' זמנים הנזכרים, דמילא בן אשכנז שבא לבני ספרד בחו"ל, שמנהג שניהם לאומרה כל השנה, בין האשכנזים ובין הספרדים, אם כן, כיוון שהוא קיבל לאומרה גם בג' זמנים אלו, וודאי יעשה כמנהגו וקבלתו, אבל הבא לארץ ישראל, שמנהג המקום כולו שלא לאמרו בין אשכנזים ובין ספרדים וחסידים, אם כן, זה שרוצה לאומרו אין לו על מי לסמוך.

אליבא דהלכתא

ברכת יראו עיננו

הרמב"ם בסדר תפילות הביא בתפילת ערבית את פסוקי יראו עיננו, ובטור³⁵כן עיין לשון הט"ז אורח חיים סימן רלו, ב.כתב שזה ניתקן לפי שבימים הראשונים היו בתי כנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתאחר שם עד זמן תפלת ערבית ותקנו לומר פסוקים אלו שיש בהם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות שיש בתפלת ערבית ועתה שחזרו להתפלל ערבית בבתי כנסיות לא נתבטל מנהג הראשון, ויש מן הגדולים שנהגו שלא לאומרם וכתב הבית יוסף דהיינו הרמב"ן והרשב"ם. ועל פי זה כתב הט"ז³⁶שם.שאף הנוהג לאומרם, אם בא לבית הכנסת באיחור מותר לו לדלג עליהם כדי להתפלל עם הציבור, ויאמר  אותם אחרי תפילתו, דבאופן זה יכול לסמוך על הגדולים שנהגו שלא לאמרם³⁷כן עיין במשנ"ב ס"ק יא..

מתפלל עם ציבור האומרה

הנוהג³⁸כף החיים ס"ק יד.שלא לאמר ברכת יראו עיננו רשאי לנהוג כמנהגו ולהשתמט מברכת יראו עיננו אף אם מתפלל עם ציבור האומרם ובאופן שלא ירגישו בו, אבל³⁹שם ובשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ג סימן צו  סק"ח.אם הוא שליח ציבור בבית כנסת שאומרים יראו עיננו לאחר ברכת השכיבנו, יאמר אף הוא עמהם שלא יהיה מן המתמיהין, ואין בזה משום הפסק.

כיוון שתיקנו הוי כגאולה אריכתא

אין⁴⁰שולחן ערוך אורח חיים סימן רלו, ב.לספר בין גאולה דערבית לתפלה, שגם⁴¹משנ"ב ס"ק ד.בערבית מצוה לסמוך גאולה לתפילה. ואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים ויראו עינינו, אין להפסיק בין יראו עינינו לתפלה, דאותם⁴²משנ"ב ס"ק ו.פסוקים לא מקרי הפסק כיוון שתיקנו לאומרם הרי זה כגאולה אריכתא. ומיהו⁴³שו"ע שם ובמשנ"ב ס"ק ז.יכול השליח ציבור להכריז בין קדיש לתפילה כדי להכריז על כל מה שהוא צורך תפילה, וכל⁴⁴ביאור הגר"א ד"ה ומיהו וכו' וכן עיין במגן אברהם שהביא כן בשם הרשב"א ושכן נוהגין דלא כרש"ל. עוד כתב שם, שאפשר שזה דווקא בראש חודש שהוא מדאורייתא וכן בטל ומטר שמחזירים אותו אם לא אמרו, משא"כ בחנוכה ופורים שאין מחזירין אותו, אם לא אמרו אפשר שאין מכריזין, ומ"מ כתב שהמנהג להכריז עיי"ש.שכן בתפילת ערבית שהיא רשות. ולאו דווקא על ראש חודש שהוא מדאורייתא או על הכרזת טל ומטר שבהם אם יטעו צריך לחזור, אלא אפילו להכריז על הניסים שפיר דמי, ואע"ג שאם יטעו אין צריך לחזור דמכל מקום הוא צורך התפילה⁴⁵ודווקא במקום זה יכול להפסיק אבל כשהוא עומד בברכת ק"ש בין הפרקים אסור לו להכריז שום דבר (משנ"ב שם)., וכמו"כ יכול להפסיק כדי לומר ברכו⁴⁶שו"ע שם., כדי להוציא את האנשים שאיחרו לתפילה ולא שמעו ברכו, ואין זה הפסק כיוון שהוא מעניין התפילה⁴⁷כן הביא הבית יוסף מהאגור (סימן שלא) בשם רב עמרם (בסידורו סימן צב) עיי"ש מה שכתב דלא פליגי על דעת התוספות דלא הזהירו מלספר בנתיים אלא בדברים אחרים אבל ברכו כיון שהוא מענין התפלה שפיר דמי..

נהגו לעמוד בקריאתם

כתב הרמ"א ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד כשאומרים הי"ח פסוקים של ברוך ה' לעולם וכו' ומנהג יפה הוא כי נתקנו במקום תפלת י"ח, ועל כן ראוי לעמוד בהן כמו בתפלה. והרבה⁴⁸משנ"ב ס"ק י.אחרונים כתבו דיותר טוב שלא לעמוד כדי להראות שאין רוצה לצאת בזה ידי חובת תפלת י"ח, אך כשמתפלל עם הצבור וקורא אח"כ ק"ש וברכותיה אז יוכל לומר ברוך ה' וכו' מעומד. ועל כל פנים כתבו האליה רבה והפרי מגדים⁴⁹הביאם בשער הציון.שהעומד לא יעמוד ופניו אל הקיר, דאז נראה כמכוון לצאת בזה ידי חובת תפילת י"ח.