הרדב"ז בתשובה¹חלק ד סימן פ; כתב ז"ל ויש בידי כלל גדול, שבכל דבר שנכתב בגמרא או באחד מן הפוסקים, אפילו שיהיה היפך ממה שכתוב בספרי הקבלה אני מורה בו כדברי הפוסקים ולא אחוש למה שכתבו בספרי הקבלה, ורק לעצמי אם הוא חומרא אני נוהג אותו ואם קולא לא אחוש לה, עכ"ל. והעתיקו הכנסת הגדולה בכללי הפוסקים²אורח חיים כלל א;, אחר שהביא דברי הרא"ם שכתב ז"ל כל דבר שלא הוזכר לא בגמרא בבלי ולא בגמרא ירושלמי, ולא דברו בהם הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים ועליהם אנו סומכים בכל דבר, אף על פי שבעלי הקבלה דברו בו אין אנו יכולים להכריח בו למי שאינם נוהגים כדברי הקבלה, עכ"ל. וכן תפס רבינו דבמחלוקת הקבלה עם הגמרא והפוסקים הלך אחר הגמרא והפוסקים כהרדב"ז, וכשלא נזכר בגמרא או בפוסקים הלך אחר הקבלה, וכבר יישב  הר"י הלוי בתשובה³סימן מא;בשם הר"ש הלוי ז"ל⁴והובא בכף החיים תפילין כח, עה;לשון הרדב"ז עם לשון הרא"ם, דלא פליגי, אלא דהרדב"ז וסייעתיה מדברים בהנהגה שינהג האדם בעצמו, והרא"ם מדבר במי שאינו רוצה לנהוג כדברי קבלה, שאין מכריחין אותו.

וטרם נעסוק בפרטי הדין, נבוא לעיין במאי דנראה תמיהה למימר כללא בהכי, והלא דברי הזוהר אמרם רבי שמעון בן יוחאי, דהוא חד מן תנאי, דאי פליג בגמרא מסתמא פליג גם בזוהר בהאי דינא, ובזה אית לן כללא כמאן נפסוק, וכזאת מצאתי בספר ויכוחא רבה⁵דף ד;שהביא דברי הרדב"ז שבמקום שחולק הקבלה עם הגמרא פסקינן כגמרא, ותמה עליו, שאין זה יתכן במציאות, זולת במקום שרבי שמעון בן יוחאי חולק מפורש בגמרא, שאז גם בזוהר הולך על פי שיטתו, כי הוא תנא וחולק בדרך פלוגתת התנאים, שאף על פי שאלו ואלו דברי אלקים חיים, שיש לכל אחד טעם על פי הנסתר למעלה, מכל מקום יש לנו קבלה בכללי התלמוד שרש"י ור"י הלכה כר"י, כמו שמצינו בזוהר⁶פרשת וישלח;שגיד הנשה אסור בהנאה ומביאו הבית יוסף⁷ביורה דעה סימן סה;וכתב שלכן טוב להיזהר, וכתב הדרכי משה שאין ראיה מהזוהר כי סתם רבי שמעון שבגמרא הוא רבי שמעון בן יוחאי בעל הזוהר, ורבי שמעון נחלק בגמרא עם רבי יהודה לאסור בהנאה, אבל לעניין הלכה רבי שמעון ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, ולכן גם הנוהגים כדברי האר"י עושים מעשים בכל יום להתיר גיד הנשה בהנאה, אבל במקום שרבי שמעון אינו חולק בגמרא אינו חולק גם בזוהר הקדוש, כי כל דיני התלמוד מיוסדים על פי סודות עליונים, ובאמת הנגלה והנסתר אחד הוא.

וכן כתב דברים ברורים האבני נזר⁸אורח חיים סימן ב;בנידון הנחת תפילין בחול המועד ז"ל ואחר שיישבנו כל המקומות שהביאו ראיה מהם המחייבים להניח תפילין בחול המועד. מעתה בא נבא לעיקר הלכה דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין במקומה. אולי נוכל לברר מתוכה אם חול המועד בכלל. כי מאד קשה לומר כי הלכתא רבתי כזו לא תהיה מתבררת מתוך התורה הנגלית לנו ולבנינו שהיא עיקר תורתינו שניתנה לנו מסיני להורות מתוכה. והנסתר לפנימיות וסוד טעמי המצות ליחודי סגולה. והלכה זו יהיה הוראתה מתוך ספר הזוהר לבד. גם ידוע כי חכמת הקבלה נקראת נשמת התורה המתפשטת בתוך הלכות תורה שבעל פה שהם גופי תורה. וכמו שכל כחות נשמה נראים באברי הגוף כן נראים פנימיות טעמי המצות שבזוהר בתוך התורה הנגלית. ובעל כורחין מאחר שהזוהר פסק דחול המועד לאו זמן תפילין מחויב להתברר זה מתוך סוגיית הש"ס, עכ"ל.

הן אמת שבדין הנחת תפילין בחול המועד הרדב"ז עצמו פסק בתשובה⁹חלק ד סימן ח;דשב ואל תעשה כדברי קבלה, ואמנם לא נזקק לדברי אבני נזר¹⁰הנזכרים לעיל;המחודשים שהאריך שם לבאר בראיות דאף הש"ס נקט דחול המועד לאו זמן הנחת תפילין ואין זה נסתר לא מהבבלי ולא מהירושלמי ואף העמידו בדעת הרמב"ם, עיי"ש, אבל הרדב"ז כתב בטעם הדבר ז"ל שב ואל תעשה אני שונה כאן כי ראיתי חכמי האמת מרחיקין זה מאד עכ"ל.

והגם דכתב בהמשך דבריו שם ז"ל שוב מצאתי שנשאל הרשב"א ז"ל מזה ושמחתי מאד על תשובתו וז"ל דעתי אני שגם הוא אות שהרי חולו של מועד אסור בכל מלאכה שאינה מלאכת האבד ומלאכה זו דאורייתא דכלהו תנאי מייתו לה מקרא בחגיגה וכן בשילהי שמעתא קמייתא דפ' קמא דע"ז וכן דעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל וכן דעת הראב"ד ז"ל אעפ"י שהתירו לכתוב אותם לעצמו בחולו של מועד וכן אנו נוהגין עכ"ל. למדתי ממנה דלמי שסובר שהמלאכה בחולו של מועד אינה אלא מדברי סופרים כמו שכתב הרמב"ם ז"ל אם כן חולו של מועד אינו אות וצריך להניח כדי שיהיה לו אות וכיון שהיא פלוגתא דברי הקבלה יכריחו ואתה אל תניח, עכ"ל.

ובזה נכנס לכללא אחריתי דבמקום מחלוקת הפוסקים ונמצא בקבלה, קבלה תכריע, מכל מקום מצינו בתשובותיו עוד שפסק כדברי קבלה אף כשלא נחלקו הפוסקים, כן עיין בחלק ב¹¹סימן תרכ"ג;על דבר השאלה במי שרגיל לכרוך רצועה של יד על הזרוע קודם תפלה של ראש אם עושה טוב, כי הרא"ש כתב הפך ונתן טעם וז"ל כי ברכת להניח תפלין שייכא גם על תפלין של ראש וכריכה סביב הזרוע אינה ממצות הנחת תפילין ע"כ. וכ"ש לדידן שאין אנו מברכין אלא ברכה אחת. והשיב ז"ל אפשר שהרא"ש היה קושר התפילה של יד באופן שהיא עומדת בלא כריכת הרצועה על הזרוע אבל אנחנו אין אנו קושרים כן ואם לא תכרוך הרצועה על הזרוע מיד יוצאת התפלה ממקומה ונמצאת הכריכה צורך ההנחה דאם לא תעמוד במקומה נמצא מניח של ראש תחלה ולפיכך כורכין שלשה או ארבעה כריכות סביב הזרוע כדי שתעמוד עוד יש לו טעם אחר ולא אוכל לפרשו והמשכיל יבינהו מתוך דברי והוא כי כריכת הרצועות סביב זרוע השמאלי הוא מתכשיטי ותקוני תפלה של יד כמקשט כלה לקראת חתן ודעהו, עכ"ל.

וכן עיין עוד¹²חלק ו סימן ב אלפים רפו;שבתחילה התיר למי שיש לו תפילין לדעת רבינו תם, לחזור ולעשותם לדעת רש"י, משום שאין בזה צד פיסול שהרי אפילו לדעת ר"ת צריך לכתוב אותם על הסדר ואין המחלוקת אלא בסדר הנחתן בבתים, אך לאחר שגילוהו בחלומו שלא הורה יפה חזר בו ואסר מכמה טעמים חדא מצד שמזלזל בכבוד כל בעלי סברא זו שהרי לדעתם התפילין כשרים ופוסל אותם ומורידן מקדושתן ואין לך איסור גדול מזה, ועוד, דכתיב והקמות את המשכן כמשפטו וכי יש משפט לקרשים אלא כל קרש שזכה לינתן בצפון לא ינתן בדרום וכו' הכי נמי שהפרשיות זכו לינתן כפי סברת ר"ת ובעלי שיטתו לא ינתנו כפי הסברא האחרת, וכתב עוד בסו"ד ז"ל והריני מסדר בעלי סברת ר"ת אשר ראיתי כדי שתדע עד היכן מגיע זלזול כבוד העושה כן, תשובת הגאונים וכו' ובעלי הקבלה, ואמרו דבעינן הויות להדדי ויש להם בזה סוד דבעינן כתיבתן על הסדר והנחתן בבתים הויות להדדי ורבים זולת אלו, עכ"ל. נמצא, שאף במקום שלא נחלקו בו הפוסקים פסק הרדב"ז כדברי הקבלה, ואף על פי כן נקט כללא דבמקום שנחלקו הקבלה והגמרא או הפוסקים הלך אחר הגמרא והפוסקים.

והנה במה שכלל הרדב"ז בפשטות הפוסקים עם הגמרא, לאמר שכאשר תהיה מחלוקת בין הקבלה לפוסקים אף שלא נכתב דין זה מפורש בגמרא, הלך אחר הפוסקים, באמת הוא מחלוקת בית יוסף ורמ"א בכמה מקומות, ושיטת הבית יוסף שלא שבקינן דברי קבלה מפני דברי הפוסקים, וכזאת מצינו בדין קדושת יוצר אם יכול היחיד לאמרה, דהגם שהטור¹³אורח חיים סימן נט;הביא בזה שהרמב"ם כתב שאין היחיד אומר אותה, וכן כתב רב נטרונאי אלא אומר עונים באימה ואומרים ביראה קדוש וברוך, אבל הרא"ש חלק וכתב שיחיד יכול לומר קדושת יוצר משום שאינו בא עתה לקדש אלא סיפור דברים היאך המלאכים מקדשים ואינו דומה לקדושה שבתפלה שאומר נעריצך, שהיא ודאי אינה בפחות מעשרה, ומכל מקום כתב הבית יוסף¹⁴שם;שאף על פי שהעולם נהגו לאמרה ביחיד, כיון שאין דבר זה מפורש בתלמוד, הרי שיש לנו לילך אחר דברי הזוהר בפרשת תרומה שאסור ליחיד לאמרה ביחיד.

וכן הוא לגבי דין הנחת תפילין בחול המועד, דהנה הטור¹⁵אורח חיים סימן לא;כתב שהרא"ש היה מניחן ומברך עליהם כיון שסבר שהוא זמן תפילין, והביאו בית יוסף שכיון שיש להרא"ש ראיה לזה מדברי הירושלמי¹⁶מועד קטן פרק ג, ד;סבר דמסתבר שאף התלמוד שלנו שאינו מפורש שם דין זה לא חלק על שיטת הירושלמי, ונפרש בו ימים טובים דומיא דשבתות דאות שלהן שמירת שבת מעשיית מלאכה, וכיון שחול המועד מותר בעשית מלאכה חייב בתפילין, והיא מחלוקת גדולה בראשונים, שהרשב"א בתשובה¹⁷חלק א סימן תרצ;וכן התוספות והראב"ד¹⁸הביאם בית יוסף שם;חלקו שאין מניחין תפילין בחול המועד כלל, ויש מן הראשונים שסברו שמניחין ללא ברכה, כן דעת הסמ"ק¹⁹סימן קנג;וספר התרומה²⁰הביאו בית יוסף שם;, ועל כל אלה כתב הבית יוסף ז"ל ועכשיו נהגו כל בני ספרד שלא להניחם בחול המועד ושמעתי שמקודם היו מניחים אותם בחול המועד כדברי הרא"ש ואחר כך מצאו שכתב רבי שמעון בר יוחי במאמר אחד²¹שיר השירים פרק א, ג;שאסור להניחם בחול המועד ועל כן נמנעו מלהניחם בחול המועד וכן כתב מורי דודי הה"ר יצחק קארו ז"ל בתשובה עכ"ל.

וכן גבי דין העולה לתורה אם צריך לקרא עם הש"ץ, כתב הטור²²סימן קמא;בשם הרא"ש שהעולה קורא בנחת עם הש"ץ כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה, ומכל מקום הבית יוסף הביא דברי רבינו מהרי"א שכתב ז"ל שמעתי שכתוב בספר הזוהר שאין לקרא כלל אלא אחד, וראוי לחוש לדבריו אם האמת הוא כך, שאני לא ראיתיו כתוב אלא שמעתיו עכ"ל. וכתב על זה הבית יוסף שזכה למוצאו בפרשת ויקהל, ולכן כיון שלדברי הזוהר אסור לקרא אלא אחד לבד, ומשום שנהגו שהש"ץ הוא הקורא, אסור לעולה לקרא, אף על פי שלדברי הפוסקים אם לא יקרא הוי ברכה לבטלה, מאחר שלא נזכר דין זה מפורש בתלמוד, לא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים²³ועיין בן איש חי פרשת בראשית, ה שכתב שאין אומרים ספק ברכות כנגד רבינו האריז"ל;, אמנם כתב שם ז"ל ומיהו אפשר שאפילו לדברי הזוהר רשאי לקרות והוא שלא ישמיע לאזניו עכ"ל, והיינו דאם אפשר ליישב בין הפוסקים לקבלה יש לעשות פשרה בניהם, אך מכל מקום שיטתו מבוארת כאמור לעיל דבמקום שאי אפשר לעשות פשרה לא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים, ומתבאר דעת הבית יוסף שבמחלוקת הקבלה עם הפוסקים במקום שלא נתפרש בגמרא הלך אחר הקבלה, ודלא כדעת הרדב"ז.

אבל הרמ"א חולק בכל אלו ונקט שאין לזוז מדברי הפוסקים, כן פסק בדין קדושת יוצר²⁴אורח חיים סימן נט, ג;שכבר פשט המנהג שיחיד אומר אותה, וכן כתב בדין הנחת תפילין בחול המועד ז"ל וכן נוהגין בכל גלילות אלו להניחם במועד ולברך עליהם עכ"ל. וכן כתב כללא בהכי בדרכי משה²⁵שם באות ב;גבי דין העולה לתורה שאין לזוז מדברי הפוסקים אם היו דברי הזוהר חולקים עליהם.