מתני' ברכות ב. מאימתי קורין. עי' בשנות אליהו להגר"א ז"ל כאן וברפ"ג דבק"ש אין אחד יכול להוציא לחבירו ואפילו אם עדיין לא יצא ידי חובה והביא ראיה לזה מהש"ס דילן וכו' (חשק שלמה).

קושיית הגר"א

הגר"א¹בשנות אליהו.הקשה, מדוע נקט תנא דמתניתין מאימתי קורין בלשון רבים, ולא נקט בלשון יחיד כדנקט לקמן²דף יא, א.בשחר מברך, ותירץ, משום שבברכות אחד מברך ומוציא את כולן, אבל קריאת שמע אינו יכול להוציא, אלא כל אחד צריך לקרות בעצמו³אמנם, עיין בשאגת אריה סימן ד דלא סבר כן. וכתב המראה כהן, דהגר"א מיירי בקורא על פה, וכדרבינו יונה שהובא בטור סימן מט, דהא דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה, היינו להוציא רבים ידי חובה, ואם כן יש לומר דהשאגת אריה איירי בקורא מן הכתב.. וחיוב זה מוזכר בירושלמי⁴פרק ג, ג., והביאו גם הר"ן בראש השנה⁵דף לב, ב., שכיון⁶פני משה.שאמרה תורה 'ושננתם'⁷וכן כתב בשיטה מקובצת כתובות דף כ, א דיבור המתחיל והרי, שקריאת שמע אינו יוצא על ידי אחר משום שהיא שינון., סברא היא דקריאת שמע צריך כל אחד יהא משנן בפיו. ואמנם הגר"א⁸חידושי הגר"א אמרי נועם.כתב טעם אחר למה שאין יוצא ידי חובת הקריאה בשמיעה, משום שהיא קבלת עול מלכות שמים, וצריך כל אחד ואחד לקבל עול מלכות שמים בפיו.

תמיהה על הגר"א

והנה, בגמרא לקמן⁹דף יג, ב.שאל רב את רב חייא מתי מקבל רבי יהודה עול מלכות שמים, שהרי היה מתחיל בשיעורו קודם שהגיע זמן קריאת שמע, וכשהגיע הזמן עדיין היה בשיעורו, והשיב לו, שכאשר מגיע זמנה, מעביר היה רבי יהודה את ידיו על פניו, ומקבל עליו עול מלכות שמים. ומבואר שקבלת עול מלכות שמים אינה בהכרח בפה, ואפשר לקבל בלב, ולפי זה יש לתמוה על טעם הגר"א, שמשום קבלת עול מלכות שמים אינו יוצא ידי חובה בקריאה, ויותר נראה טעם הירושלמי¹⁰כדפירש הפני משה שם.דהוא כדכתב הריטב"א¹¹ריש מגילה.שחייב כל אחד לשנן בפיו מצד חובת הקריאה.

יישוב דברי הגר"א

אמנם נראה דאף הגר"א לא התכוון דאי אפשר לקבל עול מלכות שמים בלב, אלא דקבלת עול מלכות שמים שלמה כמצוה מן המובחר אינה אלא בציבור¹²ולפי זה מתבאר לכאורה, דמה שקוראים קריאת שמע בפה, הוא משום דמיוחדת קריאה זו שהקפידו שיקרא אותה בפיו, ולירושלמי זה לעיכובא (ועל כל פנים זה תליא בדין שומע כעונה אם הוי כמו שהוציא בשפתיו), או שהוא חידוש מיוחד. וגם משום טעם הגר"א דלקבלת עול מלכות שמים כמצוה מן המובחר צריך שיאמר בפיו., כשם¹³תוספתא סוטה (ליברמן) פרק ו, ג.שאמרו ישראל שירה על הים¹⁴וראיתי הערה נפלאה בשיטת הגר"א מהגאון רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל גאב"ד מונטריאל בשפתי ישנים עמו' כג, על הא דהקשו על הגר"א מהתוספות בסוטה דף ל, ב דיבור המתחיל רבי נחמיה שהביא מהתוספתא שם דאמר רבי נחמיה כבני אדם שקורין את שמע שנאמר ויאמרו לאמר מלמד וכו' שמשה אמר אז ישיר משה וישראל אומרים השירה לה', ומשם ראינו שאמרינן שומע כעונה בקריאת שמע. ויש לתרץ, דבהגהת הגר"א על התוספתא שם, במקום 'כבני אדם שקורין שמע', גורס 'כסופר הפורס על שמע'., וכמו שפירשו את הפסוק במקהלות¹⁵פרק סח, כז.ברכו ה', כלומר¹⁶מצודת דוד.בקהל רב ברכו ה', והיינו שכאשר מתכנסין יחידים וקוראים כל אחד ואחד יחדיו, וכן משמע מלשון הגר"א שכתב¹⁷שם.'שכל אחד קורא את שמע, כדי שיקבלו עליהם עול מלכות שמים ביחד'¹⁸וכן הביא שם מדברי רש"י במסכת סוטה דף ל, ב דיבור המתחיל כסופר שכתב 'מלמד תינוקות והוא תדיר בבית הכנסת ופורס על שמע לעשרה הנועדים, פורס לשון פרוס החג לפני החג (שקלים דף ה) מתחיל בברכות שלפני קריאת שמע והן עונין אחריו וקורין כולן יחד וכך שרתה רוח הקודש על כולם וכוונו יחד את השירה ככתבה'..

טעמים לקריאה בפה

נמצאנו למדים ב' טעמים לחובת קריאת שמע בפה, א. משום דצריך לשנן בפיו, ב. משום מצוה מן המובחר דקבלת עול מלכות שמים.

שליח ציבור

ובשו"ת מהר"ם אלשקר¹⁹סימן י.הביא בשם האבודרהם שכתב, שבקריאת שמע ותפילה, אם הוא שליח ציבור מוציא את שאינו בקי, אף על פי שיצא, ודווקא בעשרה, אבל ביחיד אף על פי שלא יצא אינו מוציא. ובאליה רבה²⁰סימן סב, ב.הקשה סתירה מדברי האבודרהם עצמו, שכתב גבי קריאת שמע שאומרה החזן בשקט, כיון שאין יכול לפטור בזה אחר משום שנאמר בה 'ודברת בם', ונשאר בצריך עיון²¹וראיתי שיש שכתבו ליישב שאף שביחיד בעינן ודברת בם ולא מהני להוציא אחר, מכל מקום בציבור נעשה השליח ציבור שלוחם להתפלל במקומם, ומקיים בעצמו מצות ודברת בם, וחילקו בין שליחות דיחיד לשליחות דרבים., ומכל מקום הסיק שם לדינא, דאם הוא בעשרה מוציא את האינו בקי גם בקריאת שמע.

להוציא אחר י"ח

ועיין במגן אברהם²²אורח חיים סימן סא ס"ק טז., ובפרי מגדים²³שם.שכתב דמשמע שבקריאת שמע יכול אחד להוציא את חבירו, וכן נראה בבית יוסף²⁴סימן תקצד.דכשאינו יודע יוצא בשמיעה, דכל מה שאמרו שיאמר בפיו הוא דווקא בבקי²⁵עיין בתוספות לקמן מה, ב וברא"ש שם (פרק ז, ו) שכתבו, סופר מברך (ברכת המזון) ובור יוצא., וכן כתב השו"ע²⁶אורח חיים סימן סא, כו.דיש נוהגים לקרות קריאת שמע בקול רם²⁷ואף רבינו יונה והרשב"א שהביא הבית יוסף סימן סא אות יג סברו דכל הקפידא לאומרו בלחש הוא דווקא גבי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד., ויש נוהגים לקרותו בלחש. והביא הרמ"א²⁸שם מכל בו.דמכל מקום יאמרו פסוק ראשון בקול רם, ושכן נוהגין. וכן הביא המשנ"ב²⁹סימן סא ס"ק מ.שיטת מגן אברהם ופרי מגדים, וכתב דרוב האחרונים סוברים דיוצא בשמיעה, דעדיפא שמיעה מהרהור, דהרהור לאו כדיבור דמי, מה שאין כן שומע, דהוא כעונה. ועוד כתב שם³⁰עיין שהביא משיירי כנסת הגדולה וברכת אברהם., דיחיד המוציא את היחיד בעינן שיבין השומע את לשונו, אבל ביחיד המוציא את הרבים, או יחיד המוציא את השנים³¹בברכת המזון.אפילו אינם מבינים את הלשון יוצאים³²עיין בשו"ת יביע אומר חלק ה אורח חיים סימן יב שנשאל בנוגע לכמה מאזרחי ותושבי טורקיה, שהתחנכו בבתי ספר של הממשלה, ואינם מבינים לשון הקדש, וגם אינם בקיאים בקריאה באותיות שלנו (אשורית), ולכן התעוררו כמה יחידים מיראי ה' להדפיס למענם סידורי תפלה, באופן שעמוד אחד באשורית ולשון הקדש, ובעמוד שכנגדו אותם המלים עצמם (בלשון הקדש) באותיות לטיניות (בגופן שלהם). והעלה שם, שהעיקר להלכה דבלשון הקודש יוצאים ידי חובת קריאת שמע ותפלה וברכת המזון אף על פי שאינם מבינים את הלשון, רק שצריכים להבין כוונת פסוק ראשון שבקריאת שמע וברכה ראשונה שבתפלה. ומעתה בנידון דידן יפה עושים אלה הרוצים לזכות את אחיהם לקרבם לתפלה, שבזה יש תקווה שיתקרבו גם כן ליהדות וליראת שמים, ועליהם תבוא ברכת טוב..

אליבא דהלכתא

שמע השמע לאזניך

בקריאת³³משנ"ב סימן סב ס"ק ה.שמע וברכותיה צריך³⁴שו"ע שם סעיף ג.להשמיע לאזנו מה שמוציא בפיו. יש אומרים³⁵ב"ח הובא במשנ"ב ס"ק ד.דהוא מדין דרבנן, ויש אומרים³⁶משנ"ב שם מדעת הראב"ד שהובא בחידושי הרשב"א.שהוא מדאורייתא לכתחילה. ואם לא השמיע לאזנו, מעיקר הדין³⁷עיין בביאור הלכה מה שתהה על השערי תשובה וברכי יוסף (לקמן בסימן קפה) שהעתיקו בשם הספר חרדים דרוב הפוסקים סוברים דאם לא השמיע לאזנו לא יצא, והוא נגד גמרא מפורשת בברכות (דף טו, ב) שאם לא השמיע לאזנו יצא אפילו בקריאת שמע וכ"ש בשאר מצוות. וכתב שם, שאולי כוונתו שלא יצא המצוה מן המובחר מן התורה, דע"ז סיימו בה"ג ורי"ף ושאלתות דכתיב שמע – השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך.יצא ובלבד שיוציא בשפתיו³⁸אבל אם הרהר לא יצא דקיי"ל הרהור לאו כדיבור דמי (משנ"ב ס"ק ו)..

שליח ציבור ישמיע קולו בשמע

צריך³⁹שו"ע שם סעיף ה.שליח צבור להשמיע קולו בשמע ישראל כדי שישמעו הקהל הנמצאים שם⁴⁰עיין ביאור הלכה ד"ה כדי שישמעו.בין אלו המתפללים עתה ובין שאינם מתפללים באותה שעה⁴¹וטוב שיכוין אז שלא לצאת בזה ידי קריאת שמע כדי שיקיים אח"כ ברכות עם ק"ש ד"ת (פמ"ג הובא שם)וימליכו שם שמים יחד.

קריאת שמע בקול רם

יש⁴²שולחן ערוך אורח חיים סימן סא, כו.נוהגים לקרות קריאת שמע בקול רם, ויש נוהגים לקרותה בלחש. וכתב הרמ"א⁴³שם.דמכל מקום יאמרו פסוק ראשון בקול רם, וכן נוהגין.

שומע כעונה בקריאת שמע

רוב⁴⁴מגן אברהם ס"ק טז ומשנ"ב ס"ק מ.האחרונים הסכימו שיוצא בקריאת שמע על ידי אחד המכוון להוציאו, ועדיף מהרהור. דהרהור לאו כדיבור דמי, משא"כ בזה ששומע כעונה. וצריך⁴⁵משנ"ב שם.שהשומע יבין את לשון המוציאו, אפילו אם הוציאו בלשון הקודש⁴⁶והביא שם בשם הברכת אברהם דדוקא ביחיד המוציא את היחיד אבל יחיד המוציא את הרבים או יחיד המוציא את השנים בבהמ"ז אפילו אינם מבינים בלשון הקודש יוצאים..

בשכמל"ו יאמר בלחש

שכשקרא⁴⁷משנ"ב אורח חיים סימן סא ס"ק ל.יעקב אבינו ע"ה לבניו בקש לגלות להם את הקץ, כדכתיב ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים ונסתלקה ממנו שכינה ולא הניחתו לגלותו. אמר לבניו שמא יש בכם מי שאינו הגון, פתחו כולם ואמרו שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד. פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואמרו רבנן היכי נעביד, נימריה, לא אמר משה. לא נימריה, הא אמר יעקב. תקנו לאמר אותו בחשאי, והוא היכר שאינו מן הפרשה הכתובה בתורה רק יעקב אמר. ועל כן, אחר⁴⁸שו"ע שם סעיף יג.פסוק ראשון צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו בחשאי ולא⁴⁹ט"ז ס"ק ה.בקול רם⁵⁰ובמגן אברהם (ס"ק יא) הביא דנחלקו אם צריך לחזור שלא אמרו. דעת הב"ח שאם לא אמרו אין מחזירין אותו. והלבוש כתב שאפילו אמרו, אך לא אמרו בכוונה צריך לחזור. ועיין עוד בביאור הלכה שהאריך בנידון זה ומה שכתב בדברי הלבוש..