הפרעה טורדנית כפייתית המכונה באנגלית Obsessive-compulsive disorder – OCD. היא הפרעה המאופיינת במחשבות חוזרות ובלתי רצויות (אובססיות), ובפעולות (הן התנהגותיות והן מחשבתיות) שמבצעים בניסיון לפטור את עצמם מהדחף או התחושה הלא נעימה הנגרמת על ידי אותן מחשבות (קומפולסיה). היא מתבטאת בצורות שונות ונעה בין דרגת חומרה קלה לקשה.
הימנעות ב-OCD
האדם הסובל מ- OCD חווה גירויים שהינם גירויים ניטרליים עבור רוב האנשים כסכנה ממשית. לכן, אותו אדם יעשה ככל יכולתו על מנת להימנע ממגע עם אותם גירויים ולא ילמד כי אינו נמצא בסיכון ממשי. כך למשל, אדם החושש שהוא עלול להידבק בסרטן אם יבוא במגע כלשהו עם המחלה או עם אזכורים שלה עלול להימנע מאמירת שם המחלה, ביקור בבית חולים או אף קריאת מדורים מסוימים בעיתון שמא יופיע בהם מידע על סרטן. באופן דומה, אדם החושש להזדהם מלכלוך או חיידקים עלול להימנע מאכילה במקומות ציבוריים, מנגיעה בידיות בשירותים מחוץ לביתו, מנגיעה בפחי זבל וכן הלאה.
אנשים רבים הסובלים מ- OCD חוששים מתוכן האובססיות (מחשבות טורדניות) שלהם, מאחר שהם מאמינים כי מחשבות מאיימות העוברות בראשם עלולות להתגשם, או שהם יפעלו בסופו של דבר בהתאם למחשבה. אף אחד לא יכול לשלוט במחשבות שלו באופן מוחלט, אולם אנשים החוששים מתוכן האובססיות מתאמצים ככל יכולתם לשלוט במחשבה ונמנעים פעמים רבות ממצבים בהם הם מאמינים שיש להם פוטנציאל לגרום נזק או אף ממצבים המעוררים את המחשבות. כך למשל, אדם שבזמן נהיגה חולפת בראשו המחשבה כי אולי דרס מישהו עלול להימנע מנהיגה, ואדם שעולות במוחו מחשבות על הטרדה מינית של ילדים עלול להימנע מחברת ילדים מחשש שיפגע בהם או אף מצפייה בתוכניות בהן מופיעים ילדים, מחשש שתוכניות אלו יעוררו את המחשבות הגורמות לו סבל רב.
חשוב לציין כי המחשבות האובססיביות אינן ממשיות, כלומר, אנשים הסובלים ממחשבות טורדניות בנושאים שונים אינם צפויים לפגוע באנשים, אולם ההרגשה שלהם היא כי עצם המחשבה מגבירה את הסיכוי שיבצעו את הפעולה (למשל ידרסו מישהו או יתקפו מינית) ולכן הם מרגישים כי הם מסוכנים ונמנעים מסיטואציות בהן הם מרגישים כי הם עלולים לגרום נזק.
טקסים ב- OCD
הימנעות מגירויים מאיימים אפשרית רק בחלק מהמקרים. במקרים רבים, האדם אינו יכול להימנע מהגירוי המאיים, הדבר קורה כאשר אחד או יותר מהתנאים הבאים מתקיימים:
המחשבה כשלעצמה היא הגירוי המאיים, והיא אינה קשורה לאובייקטים חיצוניים. אנשים רבים הסובלים מ- OCD מתייחסים למחשבות שלהם כאילו הן ממשיות ויכולות לצאת מחוץ לראשם ולגרום לנזק ממשי בעולם, כפי שהאדם בדוגמת הסרט חושב שהרכבת תצא מהמסך ותפגע בו. ההבדל הוא שבעוד שהאדם הרואה סרט יכול לעזוב את הקולנוע, האדם הסובל מ- OCD אינו יכול להפסיק את "הקרנת" המחשבות בתוך ראשו, לא משנה כמה יתאמץ. כך למשל, אדם שבמוחו עוברות תמונות של אסון שיגרום למוות של אנשים רבים, כגון פיגוע, רעידת אדמה או פיצוץ גרעיני, מעוניין להפסיק לחשוב מחשבות אלו כיוון שבתפיסתו עצם המחשבה מגבירה את הסיכון שהאסון אכן יתרחש. בפועל, איש אינו יכול לשלוט במחשבות באופן מוחלט, ועצם הניסיון לדחוק מחשבות אלו החוצה עושה את הפעולה ההפוכה וגורם לכך שמחשבות אלו מגיעות בתדירות גבוהה יותר.
האובססיה קשורה לגירויים אשר האדם אינו יכול להימנע מהם, או שמחיר ההימנעות גבוה מדי. מצב זה מתרחש כאשר האובססיה קשורה לגירויים רבים בסביבה, או לאובייקטים, אירועים או אנשים הקרובים לאדם. כך למשל, אב אשר עצם המראה של בנו מעורר אצלו חשש שיפגע בו, או אדם החושש לגרום לנזק במקום העבודה אך חייב להתפרנס, אינם יכולים להימנע מהגירוי המאיים (הבן או העבודה), כיוון שמחיר ההימנעות יגרום לפגיעה חמורה בחייהם, מחיר שהם אינם מוכנים לשלם.
האדם אינו מרגיש תחושת איום, אלא דחף פנימי עז לבצע פעולה מסוימת. במקרים רבים האדם מרגיש צורך עז לבצע פעולה מסוימת, כאשר הדחף אינו קשור לאובססיה כלשהי. כך למשל, האדם יכול להרגיש צורך לגעת בחפצים או אנשים בדרך מסוימת, צורך לסדר חפצים בסדר מסוים או לעשות שוב ושוב את אותן הפעולות עד שהן "מרגישות נכון".
כשהאדם אינו יכול להימנע, לרוב הוא מתמודד באמצעות "טקס" עם האיום או הדחף העז לבצע פעולה. הטקס יכול להיות פיזי או להתבצע במחשבה. פעמים רבות טקסים מחשבתיים ופיזיים מופיעים יחד, כשהאדם מרגיש שהוא חייב להתרכז במחשבה מסוימת בזמן שהוא מבצע פעולה.
טקסים פיזיים: בטקסים אלה האדם מבצע פעולה גופנית כדי למנוע מעצמו סיכון כביכול, או כדי לקבל הרגשה שביצע את הדברים בצורה "נכונה". הנה כמה דוגמאות שכיחות של טקסים פיזיים:
חזרה על פעולות בטקסים אלה האדם חוזר שוב ושוב על אותן פעולות מכיוון שלא מרגיש שביצע אותן נכון. כך למשל, אדם שה- OCD שלו מתבטא בצורה זו, יעבור וייכנס כמה פעמים בדלת, ישב ויקום כמה פעמים, ימחק את מה שכתב ויכתוב שוב. הפעולה תיפסק כשהאדם ירגיש שביצע אותה נכון.
בדיקות בטקסים אלו האדם מנסה כביכול למנוע מאסון לקרות, אולם למעשה גם כאן האדם מנסה להשיג תחושה שהפעולה הושלמה. אדם עם OCD המתבטא בצורה זו יבדוק למשל שוב ושוב אם כיבה את הגז, נעל את הבית או אם לא דרס מישהו בלי לשים לב.
ביצוע דברים בצורה מסוימת: בטקסים אלו האדם מרגיש שהוא חייב לבצע פעולות באופן או בסדר מסוים – למשל להיכנס לחדר ברגל ימין, להסתבן בסדר מסוים (למשל: מהרגליים כלפי מעלה, לכיוון הראש, כשעליו לשטוף ידיים כשהוא עובר מאיבר אחד לאיבר אחר), או לדרוך על קווים כשהוא הולך.
נטרול: בטקסים אלו האדם מבצע פעולות שאמורות להפחית או למנוע את הסיכון אם עשה דבר שנחשב בעיניו כמסוכן או נתקל באובייקט "מסוכן". כך למשל, אדם שנגע בדבר שהוא חושש שהוא מזוהם ישטוף ידיים במשך זמן ארוך. אדם שחשב מחשבה שנתפסת בעיניו כמסוכנת עשוי לגעת בחפצים מסוימים כדי למנוע מהמחשבה להתממש.
טקסים מחשבתיים. בטקסים אלו האדם מרגיש לרוב שהוא צריך לחשוב על דברים מסוימים כדי לנטרל את ההשפעה המזיקה כביכול של מחשבות "מסוכנות" שלו או של דברים שנתקל בהם. המחשבות יכולות להיות קשורות ישירות לנושא – למשל לחשוב "אני לא באמת רוצה שזה יקרה", חשיבה על אובייקט חיובי כמו אדם אהוב, או שרירותיות לחלוטין – כמו חשיבה על צבע מסוים בתגובה למחשבה שלילית.
הנזק בטקסים והימנעויות?
בטווח הקצר הטקסים וההימנעויות משפרים את תחושתו של הסובל מ-OCD, מפחיתים מצוקה, גועל או תחושות לא נעימות אחרות, ומספקים תחושת הקלה נעימה. אז למה בעצם להפסיק?
כשהאדם נמנע מלבוא במגע עם דברים המטרידים עליו, הוא לא מתעמת לעולם עם מקור הבעיה ורואה שהשד אינו כל כך נורא. הרעיון שהדבר אכן מסוכן משתרש וברוב המקרים מתפשט הלאה, לתחומי חיים אחרים. כך למשל אדם שנמנע משימוש בסכינים מחשש שיפגע במישהו, עלול להימנע בהמשך גם מצפייה בתמונות של סכינים או אף מצבע אדום. בהדרגה, ההגבלות והאיסורים מונעים מהאדם לעשות דברים רבים שנהג לעשות בעבר ומקשים על התפקוד.
עשרה דברים חשובים שצריך לדעת כדי להתגבר על OCD
- OCD הוא כרוני.
זה אומר שזה כמו שיש אסטמה או סכרת. אתם יכולים לתת לזה להיות תחת שליטה ולהחלים מזה, אך בזמן הנוכחי, אין לזה ריפוי. זה פוטנציאל שתמיד יהיה שם ברקע אפילו אם הוא כבר לא משפיע על חייכם. הדעות הנוכחיות הם שזה כנראה גנטי במקור, ולא ניתן כרגע לטפל בשלב הזה. הדברים שתצטרכו לטפל בהם הם למעשה שליטה, ואם לא תלמדו להשתמש בהם ביעילות במהלך חייכם, אתם תסתכנו בהתדרדרות. זה אומר שאם לא תשתמשו בכלים שטיפול קוגניטיבי-התנהגותי מספק, או שתפסיקו לקחת את הכדורים שלכם (ברוב המקרים) אתם במהרה תמצאו את עצמכם מוקפים שוב בסימפטומים.
- שניים מהמרכיבים העיקריים של OCDהם ספק ואשמה.
בעוד שזה לא ברור מדוע זה ככה, אלו נחשבים סימנים של ההפרעה. אם אתם לא מבינים את זה, לא תצליחו להבין את הOCD. במאה ה-19 OCD נודע כ"מחלת הספק". OCD יכול לגרום לסובל להטיל ספק אפילו בדברים הבסיסיים על עצמו, על אחרים או על העולם שהוא חי בתוכו. ראיתי פציינטים שמטילים ספק במיניות שלהם, בשפיות שלהם, בתפישות שלהם, בין אם הם אחראיים או לא על הבטיחות של זרים לחלוטין, הסיכוי שהם יהפכו לרוצחים וכדומה. ראיתי פציינטים שאפילו יש להם ספק אם הם חיים או לא. ספק הוא אחד מהתכונות המוציאות מן הדעת של OCD. הוא יכול אפילו לרמוס את האינטליגנציה הכי שנונה. זה ספק שאינו יכול לרוות. זה ספק שמורם לרמה הכי גבוהה. זה מה שגורם לסובלים לבדוק דברים אלפי פעמים, או לשאול שאלות לא פוסקות את עצמם או את אחרים. אפילו כאשר תשובה מושגת, זה יכול להחזיק רק כמה דקות, ולהחליק כאילו היא לא הייתה שם מעולם. רק כאשר הסובלים מזהים את חוסר התועלת לפתור את הספק הזה, הם יכולים להתחיל לראות התקדמות.
אשמה זה צד מרגיז נוסף של ההפרעה. זה מאוד קל לגרום לאנשים עם OCD להרגיש אשמים לגבי כמעט כל דבר, ולרבים יש עודף ממנה. הסובלים לרוב מרגישים אחראיים לדבר שאף אחד אחר לא היה לוקח על עצמו.
- אף על פי שאתם יכולים להימנע מלעשות קומפולסיה (טקס), אתם לא יכולים לסרב לחשוב מחשבה אובססיבית.
אובססיות הן ארועים מנטליים שמונעים ביוכימית הנראים כמו מחשבות אמתיות של מישהו, אך הם לא. אחד מהפציינטים שלי התייחס אליהם כ"המחשבות הסינטטיות שלי". הם כמו שטרות מזויפים לשטרות אמתיים, או כמו פירות משעווה לפירות אמתיים. כאירועים ביוכימיים, הם לא יכולים פשוט להיפסק לפי בקשה. מחקרים בדיכוי מחשבות הראו שככל שתנסו לא לחשוב על משהו, יותר תמצאו את עצמכם חושבים עליו באופן פרדוקסלי. הטריק האמתי להתמודד עם אובססיות, אני אוהב לומר לפציינטים שלי הוא, "אם אתם רוצים לחשוב על זה פחות, תחשבו על זה יותר". כמו כן אתם לא יכולים לברוח או להימנע מהפחדים שהם תוצאה של האובססיות. פחד, גם כן, מקורו במוח, ועל מנת להחלים, זה חשוב לקבל שאין פה מפלט. עם פחדים חייבים להתעמת. אנשים עם OCD לא נשארים עם הדברים שמפחידים אותם מספיק זמן כדי ללמוד את האמת שהפחדים שלהם לא מוצדקים ושהחרדה הייתה נעלמת בכל מקרה בעצמה, בלי קומפולסיה (טקס) או פעולה מאזנת.
- טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא הטיפול הטוב ביותר לOCD .
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) נחשב לדרך הטיפול הטובה ביותר לOCD. מאמינים ש OCD הוא בעיה מבוססת גנים עם מרכיבים התנהגותיים ולא פסיכולוגים במקור. תרפיה רגילה של שיחות לכן לא תעזור הרבה. סקירה של אירועים בחייך בעבר, או ניסיון להבין איפוא ההורים שלך טעו כשגידלו אותך לעולם לא הביאה להקלה בסימפטומים של OCD. צורות אחרות של טיפול התנהגותי, כמו אימון ברגיעה או הפסקת מחשבות (למתוח גומי על שורש פרק היד ולומר לעצמך את המילה "עצור" כשיש לך מחשבה אובססיבית) הם גם כן לא עוזרים. סוג הטיפול ההתנהגותי שמראה את האפקטיביות הגדולה ביותר לOCD ידוע בשם E&RP (Exposure and Response Prevention).
E&RP מורכב מחשיפה הדרגתית למחשבות ולסיטואציות שמפחידות אותך, בעוד אתה נמנע מלבצע קומפולסיות. הרעיון הוא להישאר עם כל מה שגורם לך לחרדה על מנת לפתח סובלנות למחשבה או לסיטואציה, וללמוד שאם אתה לא משתמש באמצעי הגנתי, שום דבר לא יקרה. אנשים עם OCD לא נשארים מספיק זמן כדי ללמוד את האמת. אני מנסה להביא את הפציינטים שלי להישאר עם הדברים שמפחידים אותם עד לנקודה שהם מרגישים עייפות עם הנושא. המטרה שלנו לעייף את המחשבה. אני אומר להם :"אינכם יכולים להיות משועממים ומפוחדים באותו הזמן". קומפולסיות הן גם חלק מהמערכת וצריכים להיכחד כדי שתהליך ההחלמה יתרחש. יש שני דברים שנוטים לתמוך בקומפולסיות. אחד הוא שבעשייה שלהם, הסובל רק יותר משוכנע במציאות של האובססיות, ואז נמשך לעשות עוד קומפולסיות. הדבר השני הוא שהרגל גם גורם לאנשים להמשיך לעשות קומפולסיות, לפעמים הרבה אחרי שהסיבה לעשות אותם נשכחת. המרכיב הקוגניטיבי של CBT מלמד אותך להטיל ספק בהסתברות של פחדיך להתממש (תמיד מאוד נמוך או למעשה אפסי) ולאתגר את הלוגיקה שנסתרת (תמיד לא רציונלית ולפעמים אפילו ביזארית).
- בעוד שתרופות עוזרות, זה לא טיפול מלא כשלעצמו.
זה טבע האדם לרצות פתרון מהיר, קל ופשוט לבעיות של החיים. בעוד שכל אחד עם OCD רוצה שיהיה קסם רפואי שיקח ממנו את הסימפטומים, באמת שאין עדיין דבר כזה בזמן הנוכחי. תרופות הם לא הטיפול 'המושלם'. למרות זאת הם טיפול 'די טוב'. אם מדברים בכלליות, אם יש לך הפחתה בסימפטומים של 60 עד 70 אחוזים, זו נחשבת תוצאה טובה. כמובן, יש תמיד את אלה המעטים שיכולים להגיד שהסימפטומים שלהם נעלמו לחלוטין ע"י תרופה מסוימת. הם היוצאים מהכלל ולא הכלל. אנשים תמיד שואלים אותי, "מה התרופה הטובה ביותר לOCD ?". התשובה שלי היא "זאת שעובדת הכי טוב בשבילך". יש לי אמרה לגבי תרופות :"הכל פועל בשביל מישהו, אך שום דבר לא פועל בשביל כל אחד". רק בגלל שתרופה מסוימת עובדת למישהו שאתה מכיר, לא אומרת שהיא תעבוד גם בשבילך.
להסתמך לחלוטין על תרופות משמעותו ברוב המקרים שלא כל הסימפטומים שלך יוקלו ושתמיד תהיה רגיש לנסיגה ניכרת אם תפסיק לקחת אותם. מחקרים על הפסקת נטילת תרופות הוכיחו רמות גבוהות של נסיגה. זה בגלל שתרופות הם לא הריפוי, אלא כלי שליטה. אפילו איפוא שהן עובדות היטב, כאשר אתה מפסיק לקחת אותם, הכימיה שלך תחזור למצב הלא בריא שלה הקודם (בד"כ תוך מספר שבועות). תרופות יעילות מאוד כחלק מטיפול כולל עם CBT. הם צריכות, למעשה, להיחשב ככלי שיעזור לך לעשות את הטיפול. הם נותנות לך יתרון ע"י הפחתת הרמות של האובססיות והחרדה. בעוד אלה שיש להם OCD מתון (mild) יכולים להחלים מבלי להשתמש בתרופות, מרבית הסובלים יצטרכו אותם כדי להצליח. בעיה מצערת עם תרופות היא הסטיגמה שמוצמדת להם. השימוש בהם לא אומר שאתה חלש מאחרים אלא רק שזה מה שהכימיה המיוחדת שלך צריכה כדי להיות מוצלחת. אתה לא יכול תמיד להילחם בכימיה של המוח שלך בלי לקבל עזרה. שימוש בתרופות פסיכיאטריות גם לא אומר שאתה "משוגע". אנשים עם OCD הם לא משוגעים, הוזים או מבולבלים. כשמשחררים אותם מהסימפטומים שלהם הם יכולים לתפקד כמו כל אחד.
- אתה לא יכול ולא צריך לסמוך על העזרה של אחרים כדי להשתלט על החרדה שלך או כדי להחלים.
בהתחלה ומאוד ברור, אתה תמיד עם עצמך. אם תתחיל לסמוך על אחרים כדי לשלוט על החרדה שלך ע"י זה שיתנו לך אישור, יענו לך על השאלות, יגעו בשבילך בכל מיני דברים או שיקחו חלק מהריטואלים שלך, מה תעשה כשהם לא בסביבה ? הניחוש שלי הוא שתהיה מושבת וחסר אונים. אותו הדבר נכון גם לגבי אם אתה עושה שיעורי בית רק כאשר אחרים מנדנדים לך או מזכירים לך. אף אחד לא רוצה יותר ממך להחלים. אם המוטיבציה שלך כל כך עלובה שאתה לא מצליח להתקדם בעצמך (בהנחה שאתה לא סובל ממקרה של דכאון לא מטופל), אז לא תלמד דבר על מה צריך כדי להחלים מ OCD. כמו שמוזכר בהתחלה, היות וOCD הוא כרוני, אתה צריך ללמוד לשלוט בו בכל מהלך חייך.
- המטרה של כל טיפול טוב הוא ללמד אותך להיות המטפל של עצמך.
בהמשך לנקודה האחרונה, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי טוב צריך לכוון לתת לך את הכלים הנחוצים להתמודד עם הסימפטומים שלך ביעילות. כשהטיפול מתקדם, האחריות של לכוון את הטיפול שלך צריכה בהדרגתיות לעבור מהמטפל שלך אליך. בעוד שהמטפל שלך עשוי להתחיל ע"י לתת לך משימות שמתוכננות לעזור לך להתמודד עם הפחדים שלך, אתה לבסוף תצטרך ללמוד לזהות סיטואציות קשות בעצמך ולאתגר את עצמך בלעשות שיעורים. זה יהיה בסוף המודל של איך אתה צריך להתנהל במהלך חייך.
- אתה לא יכול להסתמך על האינטואיציה שלך כדי להחליט איך להתמודד עם OCD.
בשימוש באינטואיציה שלך כדי להתמודד עם מה אובססיות אולי אומרות לך, יש משהו שאתה תמיד יכול לסמוך עליו. זה תמיד יוביל אותך לכיוון הלא נכון. זה רק טבעי לרצות לברוח או להימנע מדברים שעושים אותך מפוחד. זה אינסטינקטיבי. זה באמת מדהים אותי כמה זה נפוץ. זה יכול להיות בסדר כשמתעמתים עם כלב אכזרי או עם שודד עצבני, אך מכיוון שהפחד בOCD נובע ממחשבות חוזרות ונשנות בתוך הראש שלך, לא ניתן לברוח מזה. הבריחה הרגעית מהפחד שהקומפולסיות נותנות, מטעה אנשים להסתמך עליהן. בעוד שקומפולסיות מתחילות כפתרון , הם במהרה הופכות לבעיה המרכזית כשהם משתלטות על חייך. אנשים עם OCD לא נשארים מספיק זמן כדי לגלות שהפחד שלהם לא נכון. רק בעשייה הפוכה של מה שהאינסטינקט אומר לך אתה יכול לגלות את זה.
- להחלים לוקח זמן.
כמה זמן זה לוקח ? ככל שזה הכרחי לאינדיבידואל מסוים. אני מדבר מניסיון, אני אומר שהמקרה הלא מסובך של OCD לוקח בערך 6 עד 12 חודשים כדי להסתיים בהצלחה. אם הסימפטומים חריפים, אם האדם עובד בקצב איטי, או אם בעיות אחרות נוכחות, זה יכול לקחת יותר. עוד, יש אנשים שצריכים לעבוד על שיקום של חייהם אחרי שהם מצליחים לשלוט בOCD. OCD ארוך טווח יכול לגבות מחיר כבד על היכולת של האדם לחיות. זה יכול להיות הרבה זמן מאז הם התערו חברתית, החזיקו עבודה או שעשו עבודות בית וכדומה. יש אנשים שמעולם לא עשו את זה. חזרה לפעילויות האלו יכולה להוסיף לזמן שלוקח לסיים טיפול.
לא משנה כמה זה לוקח, זה קריטי להמשיך את התהליך עד הסוף. אין כזה דבר "להחלים חלקית". אלו שמאמינים שהם יכולים לקחת על עצמם רק חלק מהסימפטומים שהם מרגישים שהם מסוגלים להתמודד איתם, במהרה ימצאו את עצמם במשבצת מספר 1. לסימפטומים לא מטופלים יש את הדרך להתרחב כדי למלא את המרווח של אלו שהשתחררו. כשאני מסביר את זה לפציינטים שלי, אני משווה את זה לטיפול בזיהום. אני שואל אותם "האם אתם רוצים טיפול שיסיר את הכל, או להשאיר חלק ממנו מאחור?". או במילים אחרות, זה לא משחק שאתה יכול פשוט לעזוב באמצע עם הניצחונות שלך ולצפות לשמור עליהם.
- התדרדרות היא סיכון פוטנציאלי שצריך להישמר מפניו.
זו תמיד אמרה שחביבה עליי ש"להבריא זה 50% מהעבודה, ולהישאר בריאים זה 50% הנותרים". אנחנו למעשה השלמנו סיבוב שלם בחזרה לנקודה #1, שאומרת לנו שOCD הוא כרוני. זה אומר לנו שלמרות שאין ריפוי, אתם יכולים להחלים בהצלחה ולחיות חיים לא שונים מאנשים אחרים. כאשר אדם מגיע לנקודה של החלמה, יש מספר דברים שצריך לשמור אם רוצים להישאר ככה. כמוזכר בנקודה #7, המטרה של טיפול כיאות היא ללמד את האנשים להיות המטפלים של עצמם. זה נותן להם את הכלים להשיג את זה. אחד מהכלים הוא הידע שמסיטואציות שמפחדים מהם לא יכולים עוד להימנע. העיקרון הכללי הוא שחייבים כל הזמן להתעמת מידית עם אובססיות, ושצריך להימנע מכל הקומפולסיות. כשצופים באנשים שהתדרדרו, זה בד"כ בגלל שהם נמנעו מפחד אובססיבי שאז יצא משליטה בגלל שהם המשיכו לבצע קומפולסיות. סיבה אחרת יכולה להיות האמונה של האינדיבידואל שהוא "נרפא" והפסקה של התרופות מבלי לספר לאף אחד. לרוע המזל, המוח לא מתקן את עצמו כשהוא על תרופות, ולכן כשמפסיקים תרופות הכימיה חוזרת למצבה הלא תפקודי הקודם. לבסוף, יש אנשים שסיימו במלואו את הטיפול, אך שכחו לספר למטפל על כל הסימפטומים שלהם, או שהם לא הלכו עד הסוף כפי שהיו צריכים בהתמודדות ובהתגברות על הדברים שהם כן עבדו עליהם. כאשר שואפים לטיפול בOCD, זה חיוני ללכת את המרחק בלבלום את כל הסימפטומים, על מנת להיות מוכנים לכל מה שהעתיד צופן.
זה חשוב מאוד לזכור שאף אחד לא מושלם, וגם לא יכול מישהו להחלים בצורה מושלמת. אפילו בהחלמות מתוחזקות היטב, אנשים יכולים לעיתים למעוד ולשכוח מה הם אמורים לעשות. למזלנו, יש תמיד צ'אנס נוסף לחשוף את עצמך, ככה שבמקום שהאדם ירד על עצמו, הוא יכול במהרה להחזיר לעצמו את האיזון אם הוא יחזור מיד למסלול ויתמודד שוב עם מה שמפחיד אותו, ואז לא לעשות קומפולסיות.
לסיכום, בגלל שבריאות זו תוצאה של לחיות באיזון, זה מאוד חשוב, אחרי טיפול לחיות חיים מאוזנים, עם מספיק שינה, דיאטה נכונה ופעילות גופנית, מערכות יחסים ועבודה פרודוקטיבית מאיזשהו סוג.
טיפים להורים
מאת ד"ר עודד בן הרוש המנהל הקליני של המרכז הישראלי לטיפול בהפרעות טורדניות-כפייתיות.
פעמים רבות הורים מתקשים להבין מה עובר על הבן או הבת, הם עלולים לעשות דברים רבים שנראים מוזרים וחסרי הגיון, לדרוש מכם ומשאר בני המשפחה דרישות שונות שאם תענו להן איכות חייכם תפגע, ומאידך אתם חוששים שאם לא תבצעו אותן ילדכם יחווה מצוקה גדולה או יתנהג בדרך שתפגע בכם או בבני משפחה אחרים. אתם עלולים להרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליכם ושאתם מוצאים את עצמכם בעל כורחכם בעולם מוזר ומאיים שאינכם מכירים את הכללים שלו.
סדרי העולם החדש שנקלעתם אליו עלולים לדחוק הצידה את כל מה שאתם מכירים, ולפגוע באופן חמור בכל תחומי החיים – חיי המשפחה, הזוגיות, החיים החברתיים ותפקודכם בעבודה. בנוסף, אתם עלולים לפתח רגשות שליליים כלפי עצמכם או כלפי הילד או לסבול מבידוד כתוצאה מהרגשה שיש כאן סוד מביש שיש להסתיר מהסביבה. מצד שני להפרעה קיים טיפול יעיל ברוב המקרים, וברגע שתדעו מול מה אתם מתמודדים ומה עליכם לעשות, אתם יכולים להילחם בבעיה. לפניכם מספר טיפים שיסייעו לכם להתחיל בהתמודדות:
- ידע הוא כוח. התנהגויות רבות של אנשים הסובלים מ-OCD נראות מוזרות וחסרות פשר, דבר הגורם לתחושות בלבול וחוסר אונים פעמים רבות. כיום ישנם ספרים רבים המסבירים בצורה פשוטה וברורה על ההפרעה, קבוצות תמיכה להורים ואנשי מקצוע המטפלים ב-OCD ויכולים להנחות אתכם. הקדישו זמן ללמוד את הנושא, הבנה טובה של ההפרעה תסייע לכם להתמודד בצורה טובה יותר.
- אל תאשימו. הפרעה טורדנית כפייתית כופה על האדם לעשות דברים שאינו רוצה לעשות, כשהחוויה היא שיש ציווי שאינו יכול להתנגד לו. חשוב לזכור שההתנהגויות שבן המשפחה עושה אינן נעשות מרצונו החופשי, באותה מידה שאדם החולה בשפעת אינו בוחר להיות עם חום או להתעטש. האדם הסובל מ-OCD יודע שהפעולות שהוא עושה אינן רציונליות אך אינו מצליח להפסיק והדבר גורם לו סבל רב. גם כשהאדם מסביר שהוא מתנהג כך כדי להתגונן מאיום, לרוב הוא יודע שהוא מפריז בהערכת הסכנה והסיכון אינו מצדיק את הפעולות שהוא עושה.
- פנו לעזרה מקצועית בהקדם האפשרי. מרבית האנשים הסובלים מ-OCD מצליחים להשתפר באופן ניכר עם טיפול מתאים. לעומת זאת, ללא טיפול הולם חומרת ההפרעה הולכת וגוברת עם הזמן, הטקסים והאובססיות מתפשטים לתחומי חיים נוספים וגוזלים יותר ויותר זמן. אל תחכו, ככל שתתעכבו המצב יחמיר והטיפול יהיה ארוך וקשה יותר. אם ילדכם היה סובל ממחלה פיזית, האם הייתם דוחים את ההליכה לרופא עד שמצבו הבריאותי ידרדר, יגרם לו סבל רב והטיפול יהיה ממושך ומורכב?
- אל תשתפו פעולה עם ה-OCD, אך אל תדחפו יותר מדי. קרובי משפחה רבים של אנשים עם OCD משתפים פעולה עם הטקסים, כיוון שקשה להם לעמוד מנגד כשהם רואים שיקירם סובל. אומנם השתתפות בטקס מפחיתה את המצוקה שהאדם חווה באותו רגע, אך בטווח הארוך היא מחזקת את האחיזה של ה-OCD באדם ומחמירה את ההפרעה. מצד שני, התעלמות מוחלטת ועשיית דברים שגורמים לו מצוקה רבה יכולות להיות בלתי נסבלות לאדם הסובל מ-OCD, להוביל לסכסוכים בתוך המשפחה ולשלוח אותו לטקסים ארוכים שנועדו לתקן את הנזק שנגרם כביכול. קשה מאוד למצוא את האיזון העדין שיסייע לבן המשפחה במלחמתו ב-OCD מבלי לדחוף אותו יותר מדי. כפי שציינו בסעיף הקודם, פנייה לגורם מקצועי היא קריטית, גורם מקצועי יסייע לכם לבנות תוכנית פעולה שתאפשר לכם לשים גבולות להפרעה, בצורה שתאפשר לבן המשפחה לעמוד בהם.
- אל תעשו הנחות בגלל ה-OCD. העובדה שבן המשפחה סובל מ-OCD אינה פותרת אותו מאחריות. יתכן ולזמן מה תצטרכו לקבל את זה שהאדם לא יכול לעשות את כל הדברים שאתם מצפים ממנו, אך חשוב להגביל זאת לדברים הקשורים ל-OCD בלבד. כך למשל, יתכן ותצטרכו לקבל שהילד אינו יכול לגעת כרגע בדברים מסוימים, אך הדבר אינו פותר אותו מהליכה לבית הספר והכנת שיעורי הבית. כמו כן, אל תשחדו את הילד במתנות כשהוא עושה דברים שאתם חושבים שהוא צריך לעשות. רווח משני מההפרעה, כלומר, יחס מיוחד, הקלות או מתנות הם דברים שכולם נהנים מהם, ואם הוא מקבל דברים אלו כתוצאה מההתנהגויות הקשורות ב-OCD, למה שירצה להפסיק?
- שמרו על גבולות. בני משפחה של אנשים הסובלים מ- OCD משלימים לעיתים עם התנהגויות שלא היו מעלים על דעתם להשלים איתן במצב אחר, מחשש לפגוע בסובל. צעקות, קללות, התפרצויות זעם והשחתת רכוש הן דוגמאות להתנהגויות אלו. פעמים רבות בני המשפחה אומרים שהם לא יודעים איך להתמודד עם המצב. התשובה היא פשוטה מאוד – איך הייתם מתנהגים אם ילדכם היה מקלל אתכם, מתנהג בצורה אלימה או משחית רכוש לפני שסבל מ-OCD? יש לכם תשובה? מצוין – פעלו באותה הצורה בדיוק. חוסר גבולות לא עוזר לילד, ההיפך, ההפרעה משגשגת ומתפשטת כשאין גבולות ברורים. ניתן להשוות את ההפרעה לבריון המטיל חיתתו עליכם – אם לא תעמדו כנגדו, ההתנהגות הבריונית תלך ותגבר, ומהר מאוד תמצאו עצמכם חיים באווירת טרור. עצרו זאת לפני שהדפוסים הבריוניים ישתרשו ויהיה קשה יותר להדבירם.
- קבלו תמיכה. החיים עם אדם הסובל מ-OCD יכולים להיות קשים מאוד. אל תזלזלו בקושי שלכם. כיום מופעלות בארץ מספר קבוצות תמיכה לבני משפחה של אנשים הסובלים מ- OCD, השתתפות בקבוצה כזו יכולה לאפשר לכם לקבל תמיכה, עידוד, מידע, ללמוד כיצד משפחות אחרות מתמודדות עם המצב ולהפחית את הבדידות והמצוקה האישית שלכם. אם אינכם מרגישים בנוח עם מסגרת קבוצתית, פנייה לאיש מקצוע המכיר את ההפרעה יכולה לסייע לכם, הן בהקניית כלים פרקטיים, והן בהתמודדות הרגשית הלא פשוטה עם המצב.
- אל תזניחו את הילדים האחרים. הילדים האחרים לא אשמים שאחיהם או אחותם סובלים מ-OCD. זכרו להקדיש גם להם זמן, כדי שלא תגרם פגיעה רגשית או מעשית (למשל הדרדרות בלימודים, פגיעה ביחסים עמכם, תחושות הזנחה וחוסר ביטחון וכן הלאה) בהם בסופו של דבר. כמו כן, חשוב לתת להם הסבר שיבהיר להם מהו OCD וכיצד אתם מתמודדים כמשפחה עם הנושא. אם לא יקבלו הסבר מתאים, הדבר עלול לגרום לכעס, בלבול, עצב או יאוש ולכך שלא ידעו איך להתנהג עם בן המשפחה.
- מצאו זמן לפעילויות מהנות. אל תתנו ל-OCD למחוק את החיים שלכם. חשוב שתמשיכו לעשות דברים שגורמים לכם הנאה, כל אחד כשלעצמו ויחד כמשפחה. לפעמים זה נראה בלתי אפשרי, דרישות החיים היומיומיות יחד עם ההתמודדות עם ה-OCD לא משאירים יותר מדי זמן וכוח לעשות דברים. למרות הקושי, חשוב שתמצאו זמן, אחרת אתם עלולים להישחק או להרגיש אומללים, מדוכאים או ממורמרים באופן קבוע. אם העומס גדול מדי, נסו לחשוב אם יש דברים שאתם יכולים לוותר עליהם. האם, לדוגמא, אתם יכולים לבקש התחשבות והקלה ממקום העבודה באופן זמני?
- היעזרו בסביבה. בהמשך לסעיף הקודם, צרו רשימה של אנשים בסביבה, חברים או בני משפחה, שאתם יכולים לבקש מהם עזרה ותמיכה. לתמיכה מעשית (כגון שמירה על הילדים האחרים בזמן שאתם לוקחים את הילד הסובל מה-OCD לטיפול) יש חשיבות רבה, אך חשוב שתקבלו גם תמיכה רגשית, כלומר, מישהו שתוכלו לחלוק איתו את רגשותיכם וקשייכם.
הטיפול ב – OCD
טיפול שנמצא במחקרים רבים כיעיל ביותר להתמודדות עם OCD הוא טיפול CBT. לעיתים די בטיפול זה, פעמים אחרות יש צורך בשילוב של CBT וטיפול תרופתי, על מנת להגיע לשיפור. מטרת טיפולים אלו אינה להעלים את ההפרעה, הדבר אינו אפשרי, כפי שלא נוכל להעלים נטייה להשמנה למשל, אך אפשר למזער את ההשפעה שלה ולהקטין מאוד את הסבל הנובע ממנה, כפי שאדם עם נטייה להשמנת יתר לא ישמין בהכרח אם ישמור על תזונה ואורח חיים מתאימים.
על המרכז הישראלי לטיפול בטורדנות כפייתית
עד לפני שנים אחדות לא היה בישראל גוף הערוך לטיפול בהפרעות טורדניות כפייתית בלבד. אנשים רבים הסובלים מהפרעה כפייתית טורדנית נאלצו לעבור מסכת ייסורים ממושכת, שכללה אבחונים שגויים וטיפולים לא מתאימים. המרכז הישראלי לטיפול בהפרעות טורדניות כפייתיות שינה תמונת מצב זו, וכיום ניתן לקבל טיפול יעיל הממוקד בהפרעות אלו בלבד.
המרכז הישראלי לטיפול בטורדנות כפייתית נותן מענה אינטנסיבי, לסובלים מהפרעות הספקטרום האובססיבי קומפולסיבי. המרכז פועל בשיטה קוגניטיבית התנהגותית, שיטה שהוכחה מחקרית כיעילה ביותר לטיפול ב-OCD ומאפשרת ליהנות ברוב המקרים מהפחתה משמעותית בסימפטומים בפרק זמן קצר יחסית (מספר חדשים) וששמה את נושא השימור של ההישגים בטיפול לאורך זמן.
תכלית הטיפול במרכז היא להשיב למטופל את איכות חייו כפי שהייתה לפני הופעת הסימפטומים, או להביא למיצוי גבוה יותר של הפוטנציאל האישי, שנפגע כתוצאה מההפרעה. כל טיפול מותאם לרמת המוטיבציה, לבעיה הייחודית ולמטרות המטופל שהוערכו ונקבעו בתחילת התהליך. הטיפול מותאם למיקום בו הבעיה באה לידי ביטוי וחלק הטיפול מתבצע בקליניקה או בחוץ או בבית המטופלים.
הטיפול מתחיל בהערכה מקיפה. נבדקת רמת ההפרעה והביטויים ההתנהגותיים והקוגניטיביים שלה, וכן נעשה ניסיון לברר אילו גורמים בסביבתו של המטופל עלולים לעכב שיפור או לשמר את הבעיה. אחר-כך נבנית תכנית טיפול אישית על-פי הצרכים הספציפיים המטופל. הטיפול ב-OCD מצריך כמה רמות של התערבות: התנהגותית, קוגניטיבית, סביבתית, תרופתית, ויש חשיבות לתרגול שיטתי מונחה מלבד שעת הטיפול בקליניקה.
המרכז הישראלי לטיפול בהפרעות טורדניות כפייתיות עוסק בטיפול בהפרעות בלבד ואיננו עוסק בכתיבת חוות דעות משפטיות.
מרכיבי תוכנית הטיפול:
- פגישות אישיות עם פסיכולוגים התנהגותים קוגניטיבים לאבחון, לבניית תכנית הטיפול, להתמודדות עם מכשולים במהלכו.
- עבודה על מוטיבציה לטיפול ושמירת מוכנות לשינוי במהלך הטיפול.
- תרגולים מעשיים עם מתרגלים התנהגותיים לצורך רכישת כלים להתמודדות יעילה עם המחשבות הטורדניות ועם התנהגויות כפייתיות ומניעת חזרה של סימפטומים.
- פגישות עם רופא הכוללות מתן ייעוץ, טיפול תרופתי לפי הצורך ומעקב.
- פגישות עם קרובי המטופל/ת – כולל בני משפחה וחברים – כדי לשנות דפוסים המשמרים את ההפרעה, ולהדריך את הקרובים להגיב באופן שיסייע להתקדמות.
- תרגולים עצמאיים בבית בליווי צוות המרכז ובהנחייתו.
- שמירת קשר טיפולי בין המפגשים על ידי דיווחים בדואר אלקטרוני או במסרונים.
ערך זה נלקח מהמקורות הבאים:
ד"ר עודד בן הרוש המנהל הקליני של המרכז הישראלי לטיפול בהפרעות טורדניות כפייתיות ocdcenter.org.il
By Fred Penzel, Ph.D תורגם ע"י : אנטיתזה גלגל
