רמת שאיפה הוא מושג מתחום הפסיכולוגיה בחינוך.

הגדרה: "רף ציפיות שהפרט מציב לעצמו – ביחס לביצוע עתידי בתחום מסוים, המושפע מהצלחות וכישלונות קודמים".

גורמים משפיעים

1. הצלחות וכישלונות קודמים – חשוב להדגיש שרמת שאיפה בשונה מצורך הישג אינה נמדדת במדדים של גבוה ונמוך, אלא ברמה מציאותית או לא מציאותית. דוגמה להבהרה: נניח שאני מצהיר שהציפייה שלי להשיג בקורס פסיכולוגיה בחינוך ציון 100, בשלב זה אני עשוי להיתפס כמי שיש לו רמת שאיפה גבוהה. אבל רגע לאחר מכן מבררים איתי מה היה הציון שלי במבחן הקודם שעשיתי בפסיכולוגיה בחינוך, ואז אני עונה שקיבלתי 60. בשלב זה אני עלול להיתפס כלא מחובר כל כך למציאות. מאחר ואם קיבלתי במבחן הקודם 60 זה מצוין לצפות לרף יותר גבוה, אבל זה אמור להיות רף מציאותי יותר כמו למשל, לציון 80, כי זה פחות ריאלי לקפוץ מציון 60 לציון 100 ללא הדרגה.

נמצא, שמדידת רמת שאיפה במדדים של גבוה ונמוך, היא חסרת משמעות. ולכן, אנחנו מדברים על רמת שאיפה מציאותית לעומת רמת שאיפה לא מציאותית. מציאותי זה ריאלי – בר השגה מבחינת המציאות. זוהי  רמה שמתחשבת בהיסטוריה של ההצלחות והכישלונות, וגם ברמת היכולת. למשל, סטודנט שלומד מדעי החברה, ועל בסיס ההיסטוריה שלו הוא יודע שהוא לא טוב עם מתמטיקה וסטטיסטיקה. אם רמת השאיפה שלו מציאותית, הוא יאמר לעצמו: בתחומים האלה אני לא מצפה לעבור בהצטיינות. אנחנו לא שופטים את רמת השאיפה, אלא רק רואים אם היא מציאותית או לא מציאותית.

מתי רמת שאיפה נחשבת לרמה מציאותית ומתי נחשיב אותה כלא מציאותית? כדי שרמת שאיפה תיחשב לרמה מציאותית, צריך שיהיה בין רמת היכולת המוכחת (היסטוריה), לבין המטרה העתידית פער סביר. אם רמת השאיפה, כלומר, הציפיות שהפרט מציב לעצמו ביחס לביצוע עתידי שלו, גבוהה מידי או נמוכה מידי ביחס ליכולת או להיסטוריה שלו, זוהי רמת שאיפה לא מציאותית.

כמובן בשביל שתהיה רמת שאיפה מציאותית, אנו צריכים שתהיה לנו יכולת להעריך את עצמנו. וכאשר אין לנו את היכולת הזו, למשל, ילדים שעדיין אין להם את היכולת להעריך את עצמם, צריכים ההורים או המורים להעריך אותם. הבעייתיות תתחיל כאשר ההורים או המורים לא מעריכים את הילד נכון, וחושבים שהוא מסוגל למשהו שהוא לא באמת מסוגל אליו.

במקרים אחרים, שאין לנו הערכה, למשל, סטודנט שלראשונה החל ללמוד לימודים אקדמיים. הערכה הזו תתעצב ממבחן ועוד מבחן, ולכן רמת שאיפה היא דינמית. אנשים מתחילים ללמוד, רואים שמצליחים ומחליטים לקחת עוד קורס, ועוד אחד, מצליחים ומתקדמים תוך כדי שהם מציבים ציפיות ריאליות על בסיס ביצועי העבר שלהם והערכתם את יכולותיהם.

1. פחד מכישלון (חוסר אונים נרכש). ניסוייו של סליגמן (Seligman, 1975, 1994), מראים כי חווית כישלון חוזרת ונשנה עשויה לגרום לרמת שאיפה נמוכה ביחס לתחום שבו הפרט נכשל, ובעצם הפחד מכישלון נוסף עלול להשפיע על ביצועי הילד באופנים שונים, ולעצב מפת שאיפה לא מציאותית. מצד שני, חווית כישלון היא מרכיב הכרחי בבניית מפת הכישלונות וההצלחות ועיצוב רמת השאיפה של הפרט (2010 Ziv & Ziv).  
2. גורמים חברתיים – למשל אם ילד יושב בכיתה, והאווירה בקבוצה היא של הצבת מטרות, ופועלים לקראת מימושן, זה יכול להשפיע על ילד מסוים. כאמור, יש לזכור שרמת שאיפה היא דינמית ומתעצבת מכל מיני גורמים. זה לא כל כך תלוי רק בהורים ובהתנסויות מוקדמות בילדות.
3. תגמולים להצלחה ולכישלון (לפי חוקיות קבועה) – חשוב שבאופן קבוע ועקבי ילד ידע לקבל על כל מעשה חיזוק או עונש, על מנת שידע איך להשיג את המטרה. ילד שלומד מאוד חזק למבחן ולא הצליח, הוא במצב שאינו יודע איזו מטרה להציב לעצמו ולהשיג, וביחס למה – זה יוצר בלבול.

רמת שאיפה משתנה

רמת שאיפה היא דינמית ומשתנה מתחום לתחום ומזמן לזמן. אנו יכולים לראות את השינוי ברמת שאיפה, למשל, אצל סטודנטים באוניברסיטה. עם הזמן הם לומדים יותר איך ללמוד ולהתקדם, ואז הציפיות שלהם עולות כי ההישגים הקודמים עולים. אפשר לראות את זה משתנה מזמן לזמן, למשל, ילדים שבבית הספר לא התעניינו ופחות הציבו שאיפה, אך בהמשך נרשמו ללימודים והחלו להתפתח ולהתקדם.

מבחינת היחסי גומלין בין צורך הישג לרמת השאיפה, חשוב להבין, שצורך הישג משפיע על רמת שאיפה. בעלי צורך הישג גבוה יציבו רמת שאיפה מציאותית, כי מי שיש לו צורך הישג גבוה, ויש לו צורך להתמודד עם רמת הצטיינות הוא יהיה מציאותי יותר, יוכל להתמודד יותר עם כישלונות, ולנהל את הציפיות והמטרות שלו בהתאם כדי להשיג.

מצד שני, רמת שאיפה שהיא מניע יותר ממוקד, היא פחות משפיעה על צורך הישג. העובדה שאני מצליחה אינה משפיעה מידית ובאופן ישיר על צורך הישג, כי צורך הישג הוא תוו אישיותי שמתפתח בילדות ומשפיע על רמת שאיפה.

רמות שאיפה סותרות

רמות שאיפה סותרות, הוא מצב של חוסר התאמה בין רמת השאיפה שמציבים הילדים לרמת השאיפה שמציבים ההורים (או המורים). למשל, כאשר ההורה אומר שהוא רוצה שהילד יהיה פסיכולוג אבל הילד מתעניין בתחומים ריאליים כמו בפיזיקה ומתמטיקה ואינו מתעניין בתחומים הומניים, יתגלעו קונפליקטים בין ההורים לילד שיפגעו בגיבוש רמת שאיפה מציאותית של הילד.

לעתים יש גם פער בין הציפייה שמציבים ההורים, ליכולת של הילד, למשל, מציבים בפניו משימה עם רמת קושי גדולה מידיי, כל אלו יכולים לגרום לילד אכזבה וייאוש.

מאחר וכך, תפקיד ההורים להציב רמת שאיפה מציאותית.

איך עושים את זה?

1. חוויות הצלחה – יצירת חוויות של הצלחה, באמצעות משימות קלות יותר, ועל ידי שימצאו תחום שהילד חזק בו.
2. הערכות מילוליות – הערכות מילוליות במקום הערכות מספריות. (עושים את זה בשנים האחרונות בבית הספר, להורים זה קשה יותר מהילד כי הילד אוהב את זה אבל ההורים רוצים לדעת כמה הילד שווה).
3. התמודדות עם כישלונות – על מנת לאפשר רמת שאיפה מציאותית אצל הילד המתגבשת מהצלחות וכישלונות, ההורים צריכים ללמד את הילד  להתמודד עם כישלונות, למשל, כאשר משחקים עם הילדים כדאי גם לנצח אותם קצת ולאפשר להם להכיל הפסד ולהמשיך לשחק.
4. כישלון בפרופורציה – לשים את הכישלון בפרופורציה וכחלק מדרך, למשל, על ידי דוגמה אישית של ההורה על הכישלונות שלו, וכן דוגמה מאנשים שחוו כישלונות והבינו שחלק מכל דרך היא הלמידה מכישלונות, ולבסוף הצליחו.

בין צורך הישג לרמת שאיפה

1. צורך נחשב למניע פנימי, ורמת שאיפה היא חיצונית.
2. צורך הישג נחשב כללי יותר – תוו אישיותי. רמת שאיפה היא ספציפית יותר, לפי משימה/מטלה/יעד מסוימים.
3. צורך הישג מתבטא בכל מה שאדם עושה, והוא קבוע יותר. רמת שאיפה דינאמית יותר משתנה מתחום לתחום ומזמן לזמן.
4. צורך הישג מתפתח בשלבי הילדות המוקדמים, ורמת שאיפה מתפתחת לאורך החיים.
5. צורך הישג קשה יחסית לשנות, ורמת שאיפה קל יותר לשנות ולהשפיע עליה.

דוגמה: איה תלמידה בכיתה י"א, רוצה להיות רופאה. משמעות הדבר שהיא רוצה להצטיין ולהצליח לעזור לאנשים. איה רוצה לסיים בגרות מלאה בהצטיינות, להצליח בלימודים, להתקדם, להתנדב למד"א ולעשות עוד דברים שיביאו אותה למימוש המטרה.

מצד שני, איה טובה יותר במקצועות ריאליים כמו: מתמטיקה, ביולוגיה, כימיה. אך פחות טובה במקצועות הומניים כמו ספרות והיסטוריה.

איה קובעת לעצמה שבמקצועות הריאליים המטרה שלה להשיג ציון 90-100 ואילו במקצועות ההומניים היא תסתפק בהצבת מטרה לציון 80. 

בשלב זה, אנו רוצים לנתח את איה מהיבט של צורך הישג ושאיפה.

1. לאיה יש צורך הישג גבוה – אמנם יש למדוד צורך הישג בצורה מסודרת ונכונה יותר, אך יש לנו עדות לכך שלאיה יש צורך הישג גבוה. אנחנו יכולים לראות את זה בצורך שלה להתמודד עם מטרות השגיות שהיא הציבה לעצמה – איה רוצה להיות רופאה, לסיים בגרות מלאה בהצטיינות ועוד כהנה וכהנה, זהו ביטוי של צורך הישג גבוה.
2. איה משנה את רמת השאיפה מתחום לתחום – כשאיה רואה שהיא טובה יותר במקצועות ריאליים וטובה פחות במקצועות הומניים, היא מתנהלת באופן שנראה כאילו היא אומרת לעצמה: הנה יש לי צורך הישג גבוה, ואני רוצה להצליח. אבל מכיוון שעל סמך ההיסטוריה שלי אני יודעת שאני טובה במקצועות מסוימים ופחות טובה באחרים, אקבע את רמת השאיפה שלי לכל תחום ספציפי לפי מה שאני מכירה את עצמי.

בעצם לאיה יש צורך הישג גבוה – זוהי התייחסות כללית לצורך שלה להצטיין, וזה התפתח כנראה בשלבי הילדות המוקדמים. אבל מבחינת רמת השאיפה, כלומר, הציפיות הספציפיות שאיה מציבה לעצמה מכל תחום ותחום משתנות בהתאם ליכולות ולהצלחות שלה.

באותה מידה אפשר גם לתת דוגמה מסטודנט שמגיע ללמוד לימודים אקדמיים, אפשר לראות ביטוי של צורך גבוה. אך הרצון להוציא ציון טוב במטלה ספציפית או בקורס מסוים, קשור ברמת השאיפה. כאמור, צורך הישג מתאר את התחום הכללי, ורמת שאיפה מתעסקת במטרות הספציפיות.