לוגותרפיה (תרפיה באמצעות משמעות) הינה גישה טיפולית שנוסדה ע"י הנוירולוג והפסיכיאטר, פרופ' ויקטור פראנקל, מחבר רב-המכר העולמי "האדם מחפש משמעות".
ויקטור פרנקל, רופא וינאי יהודי, הינו ההוגה של הלוגותרפיה, הנחשבת ל"אסכולה הוינאית השלישית", אחרי הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד והפסיכולוגיה האינדיבידואלית של אלפרד אדלר. הלוגותרפיה נולדה במידה רבה מתוך חוויותיו של פרנקל משלוש שנים של שהות והישרדות במחנות ההשמדה הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה.
פרנקל האמין שהמניע העיקרי המכוון את חייו של האדם הוא הצורך למצוא משמעות לחייו. משמעות זו ניתנת לאיתור בשלוש דרכים עיקריות: באמצעות עשיית מעשה, בהתנסות בחוויה משמעותית של ערך (אמנותית, רוחנית או חוויה של אהבה) או במציאת משמעות לסבל.
הגישה ממוקדת בטיפוח הגרעין הבריא באדם וביכולתו למצוא משמעות בכל מצב, לצמוח אל מול נסיבות החיים, על האתגרים וההזדמנויות שהם מזמנים, תוך מכוונות אל העתיד.
חיפוש משמעות מצוי בליבת הקיום האנושי, וחוצה דורות ותרבויות. מחקרים רבים מצביעים על תפקידה המרכזי של משמעות בחיים ברווחה נפשית ופיזית, כמו גם כמרכיב מפתח בהתמודדות עם מצבי משבר וסיכון.
