בחיבורו "האני והסתם" משנת 1923, עובר פרויד מהמשגת מבני הנפש על פי המודל הטופוגרפי שהמיקוד בו היה על תכנים מודחקים, אל המשגה באמצעות המודל המבני (הסטרוקטורלי), שבו המיקוד הוא בכוחות המדחיקים.
במסגרת ההמשגה הזאת, האיד הוא החלק בתודעה שמייצג את החלק החייתי, הפרימיטיבי של נפש האדם. הוא אחראי על התפרקות של אנרגיה הקשורה לדחפים החייתיים, והעיקרון שעל פי הוא פועל זהו עיקרון העונג. כאשר, הפורקן לא מתאפשר לאיד, נוצר מתח במערכת ומופיעים סימפטומים.
האגו, זהו מבנה נוסף שמציית לעיקרון המציאות, והוא אחראי שנתפוס את המציאות באופן רציונלי, ובעצם מהווה חוצץ בין הדחפים והתשוקות המסכנות את קיומו של הפרט, לבין התנאים המציאותיים.
מבנה נוסף במודל הסטרוקטורלי הוא הסופר אגו, שהוא החלק האחראי על הערכים והתביעות המוסריות, האישיות והחברתיות, כפי שהאדם הפנים מהוריו ומסביבתו, ואלו מהווים תנאי להיותו אדם מוסרי וייצור חברתי.
המודל הסטרוקטורלי ממשיג את מערכת האיזונים והאינטראקציות בין חלקי הנפש השונים.
