בוחן מציאות הוא מונח שמתייחס להתמצאות של האדם בזמן ובמקום שבו הוא נמצא, ומידת הביטחון שמה שאנחנו רואים אכן מתרחש. כאשר הבוחן מציאות תקין, היכולות הללו נראים כמובנים מאליהן. אנחנו אכן יכולים לבחון ולהעריך את הסביבה, את הגבולות שבה, ואנחנו גם מסוגלים להבחין בין מה שנמצא בעולמנו הפנימי ובין מה שנמצא בחוץ, ולשפוט במדויק את היחסים בין הפנים לסביבה שבה אנחנו נמצאים. כשהבוחן מציאות תקין הסביבה והאדם תופסים את המציאות פחות או יותר באופן שווה בהתאם לנורמות התרבותיות של הסביבה בה הם חיים.
כאשר בוחן המציאות לקוי, יש קושי להבחין בין דמיון למציאות, הפנטזיה משתלטת על המציאות, והאדם מתאר גירויים שלא הופיעו במציאות ומתייחס אליהם כאמיתיים, במצבים קיצוניים בוחן מציאות לקוי עשוי לבטא התקפים פסיכוטיים או הזיות קשות, ומצב זה מאפיין כמה הפרעות אישיות או מצבים נפשיים קשים.
כאשר מעריכים מאפיינים והתנהגויות של אנשים בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה משתמשים רבות במונח בוחן המציאות. יחד עם זאת, ישנם לא פעם חילוקי דעות לגבי השאלה מה נתפס כחיבור למציאות ומה כניתוק מהמציאות, וממילא הגזרת מכאן השאלה שעומדת בבסיס התנועות האנטי פסיכיאטריה – מיהו הבריא בנפשו.
בתוך כך, חשוב לעשות אבחנה בין בוחן מציאות לקוי לבין חוויה סובייקטיבית של המציאות. המציאות מנקודת מבט סובייקטיבית מסתכלת העולם החיצוני דרך עולמנו הפנימי הכולל מערכת מחשבות ורגשות המיוחדים לפרט, ו״העובדות״ החיצוניות הן נגזרות מפרשנות ותפיסה שלא מתעלמת מעולמנו הפנימי.
