אגו (Ego), הוא מושג פסיכואנליטי, שפרויד השתמש בו כאשר תיאר את הנפש במודל הסטרוקטורלי (מבני). על פי המודל הזה, הנפש מורכבת משלוש ישויות: האיד, האגו, והסופר אגו. שלוש הישויות הללו מקיימות ביניהן יחסי גומלין באופנים מורכבים. 

לכל אחת משלוש הישויות הללו, ישנה מערכת ארגון ותפקידים משלה. הן אמורות להתקיים בהרמוניה אצל האדם הבריא, וישות האגו, היא הישות הבוגרת של האישיות ומהווה גורם מתווך בין האיד (סתמי), שפועל על פי עקרון ההנאה, כלומר, החלק שמניע את האדם להנאה מקסימלית ולכאב מינימלי. לבין העולם המציאותי הסובב אותנו. 

האגו, זהו גם החלק שמתווך בין האיד, לבין הסופר אגו, שזהו החלק שמייצג את המצפון, הערכים והמוסר. 

כאשר האדם נמצא במצב מאוזן, האגו עושה את תפקידו בצורה טובה וחלקה, ללא מאמץ מיוחד. אך במצבים בהם האיד והסופר אגו, נוקשים וחזקים, ויש ביניהם מתחים קשים, האגו נצרך לעבודה מאומצת שגורמת לו להיחלש.

חולשתו של האגו, יוצרת עייפות נפשית כללית, ועשויה גם לגרום לפיתוח תסמינים שונים ומגוונים.