אחת התשוקות הגדולות ביותר שיש לאדם היא "התשוקה לדעת", אחת ההכרות היותר מפחידות את האדם היא "ההכרה באי הידיעה", אך האמת ששתיהן קשורות זו בזו – לולי ההכרה באי הידיעה לא תמומש התשוקה לדעת. לא בכדי אנשים רבים "אינם יודעים שאינם יודעים", ו"מאגר הידיעה" שלהם אינו עומד להם בעת צרה. משום שכל עוד ויתייחסו למאגר הידיעה מבלי הכרה באי הידיעה, תמיד יופתעו כשיעמדו מול תופעות שאינן עולות בקנה אחד עם ידיעתם, לרוב פליאה זו תניב את המסקנה הבאה: "התופעה או האדם הניצבים מולי אינם הגיוניים, משהו "בחוץ" טעון שיפור" – השיפור יושג כאשר הגורם החיצוני יותאם למאגר הידיעה הפנימית.
לפני כמה שנים השבתי בשעות הערב לשאלות התלמידים באחד ממוסדות החינוך, בזווית עיני ראיתי בחור שניכר עליו שאינו מעורה בחברה. בעוד חבריו היו מגישים לי את סיכומיהם ודנים יחדיו בחומר הנלמד, הוא ישב בצד מכונס בכיסאו וברוב הזמן בהה בחלל האולם.
לאחר מספר ימים שאלתי את האחראי הקבוע מה טיבו של בחור זה. תשובתו הייתה: "עזוב אותו, הוא "ברכה לבטלה", חוץ מלאכול הוא לא יודע שום דבר בחייו, אנו מחזיקים אותו כאן רק כדי לסדר מידי פעם את חדר האוכל והמטבח". בעת ששוחחנו אודותיו, "הצטרפו" כמה בחורים והשלימו מחכמתם – "הוא סתם טיפש, לא יודע כלום בחיים שלו". אחד מהם פלט: "יש רק דבר אחד שהוא כן יודע, זה איזה ספר הלכה שהוא יודע אותו בעל פה, חוץ מזה, כלום".
שאלתי את "הצוות הנכבד" שעמד שם, "מי מכם יודע ספר אחד, או אפילו חצי או רבע ספר בעל פה?"… ואז לאחר שסרתי הצידה עם האחראי, ביקשתי "תן לי לנסות להשקיע קצת זמן בבחור הזה, אולי כמישהו חיצוני אצליח להבין יותר ולגרום לאיזה שהוא שינוי".
"תשמע" – הוא אמר בניסיון לשדר סמכותיות רכה – "אני יודע שאתה מכל אלה שחושבים שהם יודעים דבר או שניים על נפש האדם, אבל כאן זה לא מה שאתה רואה בחוץ, כאן אנחנו מכירים כל תלמיד לפניי ולפנים ואני אומר לך שחבל לך על זמנך וחבל לנו על המשכורת שאתה מקבל אם היא תתבזבז על מטרה שנידונה לכישלון מראש".
"תן לי רק שבועיים" – ביקשתי. "רק שבועיים שבהם רוב זמני יושקע על הבחור הזה, לאחר מכן, אעזוב אותו ואחזור למסלול הרגיל".
הוא נתן לי שבועיים, הם התארכו לשלושה חודשים. לאחר מכן בעקבות נסיבות חיצוניות עזבתי את המוסד, אך הקשר עם הבחור הזה רק התהדק עם השנים.
מה קרה שם? האחראי "ידע הכל" על הבחור, המורים "קלטו אותו" ברגע הראשון, החברים "מכירים אותו כבר שנים", מאגר הידיעה של כל הגורמים הקשורים לעולמו של הבחור הזה הביא למסקנה הפשוטה: בחור טיפש, בעייתי, חסר תקנה, וכשהוא מתבטל הוא אוכל, וזה קורה בכל שעות היום!
מי יכול היה לערער על "הידיעה" של אותם אנשים "שמכירים" בן אדם שנים רבות? אף אחד! אבל אני כן "ערערתי". ערערתי לא בגלל שידעתי, להיפך, דווקא משום שבאמת "לא ידעתי" עליו כלום. שמעתי, ראיתי, קל היה לי להסיק מסקנות, אבל כל מסקנה שהייתי מסיק, הייתה תוצאה של "מאגר הידע שלי", הידע הזה שאנו רוכשים מניסיון חיינו משלים את המשבצות החסרות – כשיש אדם שכולם, כולל חברים וגורמי סמכות מזלזלים בו, אנו "יודעים" על סמך הניסיון, כי יש דברים בגו – "אי אפשר לומר שהוא לא בעייתי, ואישיותו לא חריגה".
באותם רגעים הצלחתי "להשתחרר" ממאגר הידע שלי על העולם, ועשיתי ניסיון "לא לדעת". ניסיתי להתחבר אליו באמת על מנת לנסות להבין את עולמו ממקום נקי.
ומה גיליתי? גיליתי בחור מוכשר מאוד, עם קושי קל בביטוי וורבאלי אך בעל כישרון כתיבה מדהים שלא טופח במשך שנים. בחור מכונס שהולך במשך היום עם רגשות קשים של תסכול, אכזבה, כעס, עלבון, טרדה ודאגה רבה. גיליתי על מצוקת משפחתו – אב חולה מאוד ואם אמיצה שמחזיקה בשיניה את עול המשפחה אך לא מצליחה להביא אוכל בסיסי לילדיה, וחרף כל זאת, אינם משתפים את הסביבה במצוקתם מחמת הבושה.
באחד מאותם רגעים של פתיחות והצפה רגשית בשיחותנו הארוכות אמר לי "התלמיד האכלן": "כשאחי ואני הולכים לישון בלי אוכל, אנו יודעים שגם בבוקר לא תהיה לנו ארוחת בוקר, אחי נמצא במוסד אחר ואני משתדל "להישלח" לסדר את חדר האוכל והמטבח, שם אני יכול להכניס ירקות לכיס, חלקם אני אוכל וחלקם שומר לאחי".
דברים נוספים ומסעירים לא פחות נודעו לי על עולמו של הבחור, יומרני מידי לומר כי בתקופה כה קצרה שינתה הסביבה את גישתו אליו. אך התהליך שעבר באותו זמן בהחלט הצליח להטיל ספק בקרב חבריו ומוריו, מבחינתי הסימן לכך הוא, שלאחר שבועיים ניגש אלי האחראי ואמר לי "הצוות רוצה שתמשיך איתו עוד תקופה, מה שקורה איתו בשבועיים האחרונים זה מוזר"…
לאחר שלושה חודשים, קודם שעזבתי את המקום ולאחר ששוחחנו קצת על הבחור, אמרתי לאדם שנפשות כל כך רבות נתונות לאחריותו "הניסיון שלך חשוב מאוד להצלחה, אך אם תצליח לדעת שאינך יודע, תפיק מניסיונך הרבה יותר".
כמה פעמים "אנו יודעים" ומשום מה נכשלים?! האישה שאמרה לבעלה בבוקר שהיא סומכת עליו שידאג לכך שהילדים יסדרו את חדרם, ומגיעה בערב מיום עבודה מתיש והבית מבולגן, "יודעת" שבעלה לא בסדר, "היא יודעת" שהוא שמע אותה ומבין כמה קשה לה ובכל אופן לא דאג להקל עליה, המסקנה באה לידי ביטוי בכעס ובתחושת זלזול.
הבעל שנמצא במעבדה תת קרקעית מחוץ לעיר ומבקש לא פעם מאשתו לשלם את חובם לחברת חשמל דרך משרדה, ולבסוף קיבל התראת ניתוק במכתב צבוע באדום מפחיד. "יודע" שאשתו "לא בסדר", ולפי כל הנתונים שבמאגר ידיעתו "היא אשמה ואחראית לניתוק הקרב ובא".
אילו הייתה מסוגלת אם המשפחה הדואגת, לשים עצמה רגע לפני ההתפרצות במקום של "אי ידיעה", עלולה הייתה לגלות שחצי יומו של האב עבר בקופת חולים לאחר שבנם הקטן – שכבר ישן לו במיטתו המבולגנת – פתח את ראשו. אילו היה מסוגל הבעל לעצור רגע, להשתחרר ממאגר ידיעתו והסקת מסקנותיו ו"לא לדעת", היה עלול לגלות שהשבוע היה שבוע הניסיון שהציב הבוס לאשתו לאחר "שהתרשלה" בעבודה בגלל שהייתה צריכה לשאת בשבוע זה עול כפול בביתה – כי בעלה נזקק להיות ספון במעבדתו.
הידיעה שאיננו יודעים פותחת בפנינו את האפשרות להכיר טוב יותר גם את מי שאנו חיים איתו במשך שנים רבות. חז"ל הוציאו זאת בלשון "למד לשונך לומר איני יודע" כדי שלא תחיל בפועל את השערותיך כידיעה ברורה.
