בוקר אחד, איגור (שם בדוי) מרגיש תחושת חנק. בלי שליטה, הוא מאט  צעדיו בדרך לקניות. קוצר נשימה מונע ממנה לנשום. בכניסה לסופרמרקט, איגור עוצר, מתחיל להזיע ותוך שהוא אוחז בחזהו שהחל לכאוב, נפל והתעלף.

אותה סיטואציה חוזרת על עצמה כל פעם שהוא רוצה לעלות לאוטובוס או יוצא מהבית. הסובבים שלו חושבים שהוא מגזים. איגור מתגורר אצל הוריו שגם הם לא מבינים מה עובר עליו.

לבסוף איגור פנה לטיפול ואובחן כחולה אגורפובי.

מהי אגורפוביה?

האטימולוגיה של המילה אגורפוביה נובעת מ- agora (מקום ציבורי) ו-phobias (פחד)

אגורפוביה, הוא פחד קיצוני מפני מקומות ציבוריים או שטחים פתוחים. הביטוי של זה יהיה במקומות שבהם קשה או לא נעים לברוח מהם או שיהיה קשה לקבל בהם עזרת הצלה.

מחקרים העלו כי נשים לוקים באגורפוביה יותר מגברים, וכי האגורפוביה מופיעה בסביבות גיל עשרים-שלושים.

המקומות שבהם אדם אגורפובי חושש להיות  בהם לבד מפני שהם מעוררים אצלו חרדה הם בדרך כלל:

• חללים גדולים כמו סופרמרקט, כיכרים.
• חללים סגורים כמו חניה תת קרקעית, מטוס, מעלית או מנהרות.
• מקומות ציבוריים כמו מסעדות, תחנות אוטובוס.
• מקומות גבוהים כמו מדרגות חשמליות, גשרים גבוהים.

הסימפטום מופיע בשלושה שלבים,  וחשוב לציין שהחולה לא מביע פחד בגלל העובדה שהוא נמצא במקום מאיים אלה מהחשש שהוא יאבד את השליטה העצמית, שישתגע או שימות. מקורה של התחושה הזו: הפחד לא לקבל עזרה מידית אם יצטרך.

הפחד להיפגש עם חרדה חוזרת גורם לאגורפובי לשאת התנהגות של הימנעות (בד"כ זה לברוח מהמקום).

מי שלוקה באגורפוביה לא מסוגל להפעיל שיקול דעת בשביל לצאת מהפוביה, הוא נמצא בשטח "מאיים" ולכן ההימנעות היא האמצעי היחיד בכדי להתחמק מסיכוי כלשהו להיפגש עם החרדה.

התפתחותה של המחלה יכולה לגרום לחולה להיסגר בביתו, להימנע מכל פעילות בחוץ ולחיות עם חוויה איומה של חשש משיגעון. אין מקום לספונטניות. בקיצור, עולמו של האגורפובי מצטמצם והולך ונהיה בלתי נסבל. האגורפובי הופך תלותי בסובבים אותו, בבני משפחתו ובחברים קרובים.

כמו בחרדות אחרות, לאחר ההתקף מופיעים לעתים קרובות  פחדים רבים מפני חזרתה של הפוביה, חשש מהתקף לב, או איבוד שליטה.

ביבליוגרפיה anxiete.fr/phobie-sociale/agoraphobie/definition-agoraphobie