אבחון דידקטי הינו האמצעי הנפוץ ביותר כיום לאיתור לקויות למידה בקרב ילדים ונוער. מדובר בניתוח של היכולת הקוגניטיביות של המאובחן (כתיבה, קריאה, עיבוד המידע, זיכרון, דיבור, התארגנות מקצועית, התארגנות אישית ונושאים נוספים). האבחון הדידקטי נדרש לעלות על הסיבות לקשיים הקיימים אצל המאובחן תוך התייחסות לכל הקשיים: האישיים, המקצועיים והלימודיים.
האבחון עשוי למנוע תסכול רב של הילד ושל ההורה הנובע מתוך חוסר ההבנה של יסודות הקושי אתו מתמודד הילד. כאשר מבינים נכון יותר את מקור הקשיים, קל יותר להתמקד בחזקות ובהצלחות ולקבל תקווה רבה להמשך.
אבחון דידקטי נעשה גם בקרב מבוגרים, ואחד הקהלים הנעזרים על ידו הם סטודנטים שמתקשים לעמוד באתגרים הדידקטיים והאינטלקטואליים שהאקדמיה מעמידה בפניהם.
באמצעות האבחון הדידקטי לסטודנטים, המאובחן יכול לקבל מושג לגבי המקום בו הוא עומד ביחס לדרישות האקדמיה ובמקביל להבין אם אי ההצלחה שלו או אי ההתאמה שלו למסגרת הלימודים קשורה ביכולותיו הדידקטיות, לימודיות. באם יכולותיו הלימודיות משביעות רצון על פי האבחון הדידקטי לסטודנטים הוא יכול לבחון שאר סיבות לאי התאמתו במסגרת אבחונים אחרים הבודקים סיבות אפשריות אחרות.
חשוב לעשות אבחנה בין האבחון הדידקטי, לאבחון הפסיכודידקטי שמתייחס לתחומים רגשיים וחברתיים.
