מתני' ברכות ב. מאימתי קורין את שמע בערבין. משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן וכו' והיינו דזמנה הוא משעת צאת הכוכבים

שלושה כוכבים הוי לילה

והנה בגמרא בשבת¹דף לה, ב.אמר רב יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום, שנים בין השמשות, שלשה לילה. אמר רבי יוסי לא כוכבים גדולים הנראין ביום, ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה, אלא בינוניים. והיינו, דברקיע כל העת נמצאים הכוכבים, אלא שאינם נראים לנו מחמת אור השמש, וכשיורד הלילה ואור השמש מתחיל לשקוע, נראים לנו בראשונה הכוכבים הגדולים שברקיע, ולאחר מכן הבינוניים, וכשמחשיך ממש רואים את הכוכבים הקטנים יותר, ולדברי רבי יוסי יש לחשב את הלילה לפי שלושה כוכבים בינוניים. ובירושלמי²ברכות פרק א דף ב.אמר רבי יוסי בר בון ובלחוד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא, כלומר, שיהיו השלושה כוכבים רצופין במקום אחד, אבל אם היו מפוזרין, עדיין אין זה לילה, ואסור לעשות מלאכה במוצאי שבת.

גודלם ומיקומם של הכוכבים

והנה, רבינו יונה בסוגיין³דף א, ב בדפי הרי"ף.כתב דכיון שאין הכל בקיאין להבדיל בין כוכבים גדולים לבינוניים, צריך ליזהר ולחכות עד שיראו הכוכבים הקטנים, ואז הוי לילה, וכן במוצאי שבת צריך ליזהר שלא לעשות מלאכה עד שיראו שלושה כוכבים קטנים. וכן פסק הרמב"ם להלכה⁴פרק ה, ד.משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים בינוניים הוא הזמן הנקרא בין השמשות בכל מקום, והוא ספק מן היום ספק מן הלילה ודנין בו להחמיר בכל מקום, וכוכבים אלו לא גדולים הנראים ביום ולא קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינוניים, ומשיראו שלשה כוכבים אלו הבינוניים הרי זה לילה ודאי. ובהגהות מיימוניות⁵ס"ק ג.כתב דהרמב"ם פסק דלא כרבי יוסי בר בון בירושלמי, אלא אפילו אם היו שלושה כוכבים מפוזרין, וכן פסק בשו"ע⁶סימן רלה, א.לעניין קריאת שמע⁷כן עיין לעניין מלאכה במוצאי שבת בשו"ע אורח חיים סימן רצג, ב ובמשנ"ב שם ס"ק ו.דהיא משעת יציאת שלשה כוכבים קטנים, וכתב המשנ"ב⁸ס"ק ב.אפילו מפוזרין. ואם⁹שו"ע שם.היה יום המעונן ימתין עד שיצא הספק מליבו, וכתב הגר"א¹⁰דיבור המתחיל ואם הוא.משום דספק דאורייתא הוא, ובמשנ"ב הוסיף, דכל זה כאשר אינו יודע את זמן השקיעה, אבל אם יודע את זמן השקיעה אינו צריך לסימן דכוכבים, אלא יחשב את זמן צאת הכוכבים לפי הזמן שעבר מהשקיעה¹¹ולפי זה, אם אנו יודעים את זמן השקיעה, חישוב הזמן של צאת הכוכבים, הוא לפי כוכבים בינוניים כעיקר הדין..

ובחישוב הזמן משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים רבו הדעות, דהנה למדנו בגמרא בפסחים¹²דף צד, א.שמשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין לשיטת רבי יהודה, ולשיטת עולא¹³שם בדף צג, ב דסבר כרבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, וגמרא שם דחתה דבריו מכח הברייתא דרבי יהודה.חמישה מילין. ובתרומת הדשן¹⁴עיין להלן.והגר"א¹⁵עיין להלן.נקטו כרבי יהודה שמשקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעה מילין, וכן פסק בשו"ע, אלא דנחלקו בחישוב שיעור המיל, דלשיטת תרומת הדשן¹⁶סימן קכג בהגהה.הוא שמונה עשרה דקות, ולדעת הגר"א¹⁷אורח חיים סימן תנט.הוא עשרים ושתים וחצי דקות. והשו"ע¹⁸אורח חיים שם סעיף ב, וביורה דעה סימן סט, ו כמבואר בש"ך שם.פסק כתרומת הדשן¹⁹עיין בבית יוסף שם שכתב שמשם מקורו.דשיעור מיל הוא שמונה עשרה דקות. אמנם, דעת הרמב"ם²⁰כפי שביאר אותה הגר"א שם.כעולא²¹ועיין שם שהקשה הגר"א סתירה בדברי הרמב"ם, ובמעדני מלך על הרא"ש לקמן בסימן י הסביר שיטת הרמב"ם שנקט כעולא.שיש חמשה מילין משקיעת החמה עד צאת הכוכבים, ושיעור מיל הוא²²וכן נקט בשו"ע הגר"ז סימן תנט, י. וכתב שם עוד דמכל מקום היכא שאינו הפסד מרובה יש להחמיר גם כשיטת תרומת הדשן, ששיעור מיל שמונה עשרה דקות.עשרים וארבע דקות²³עיין כל החישוב בגר"א שם..

והנה, התוספות בשבת הקשו²⁴דף לד – לה ופסחים דף צד, א., דיש סתירה בין מה שאמר רבי יהודה בפסחים, שמהשקיעה ועד צאת הכוכבים יש כדי הילוך ארבעה מילין, ואילו בשבת²⁵דף לד, ב.סובר רבי יהודה שמהשקיעה ועד צאת הכוכבים, דהיינו בין השמשות, הוא שיעור שלושת רבעי המיל. ובתירוץ הקושיא נחלקו רבינו תם והגאונים, דעת רבינו תם שיש שתי שקיעות, שקיעה ראשונה היא השקיעה הנראית לעינינו, שאנו רואים שנתכסה גלגל חמה, וזמן זה הוא עדיין יום לכל דיני התורה, אלא שלאחר שלש שעות ורבע מתחילה השקיעה השנייה שאז נשקע אור השמש מרוב הרקיע, ומשקיעה שנייה עד צאת הכוכבים יש שלושת רבעי מיל, וכשנשלם הארבעה מילין הללו, זהו צאת הכוכבים. אבל דעת הגאונים, שהשקיעה אחת היא, והוא שתשקע השמש מעינינו²⁶כהשקיעה הראשונה של רבינו תם., ומיד בשקיעה זו הוא בין השמשות, ולאחר שלושת רבעי מיל, כבר הוי לילה לכל דיני התורה²⁷כן עיין בתשובת מהר"ם אלשקר סימן צ"ו דמיד אחר שקיעת גוף השמש הוי בין השמשות גמור, והביאו ביאור הלכה סימן רסא סעיף ב, וכתב שם, שכן כתבו בפירוש הגאונים הראשונים בתשובותיהם, והמה רבינו שרירא גאון, ורב האי גאון, ורבינו נסים גאון, וכן כתב רבי אברהם החסיד בנו של הרמב"ם שכן משמע מהרי"ף והרמב"ם ורש"י, ומה שהגמרא בפסחים אמרה שארבעה מילין הוא צאת הכוכבים אין בזה נפקא מינה כלל לדינא..

ונמצא לפי המתבאר, ששלושת רבעי המיל הם או שלוש עשרה וחצי דקות לפי תרומת הדשן שמיל הוא שמונה עשרה דקות, או שש עשרה דקות ועוד שמונה מאות שבעים וחמשה חלקים, לשיטת הגר"א שמיל הוא עשרים ושתים וחצי דקות, או שמונה עשרה דקות לפי שיטת הרמב"ם שמיל הוא עשרים וארבע דקות.

ועיין במגן אברהם שחישב שיעור ארבעה מילין דרבנו תם, לפי חישוב עשרים וארבע דקות דהרמב"ם שסבר כעולא דחמישה מילין הן, ובדגול מרבבה הקשה עליו שהם תרתי דסתרי²⁸דאם יש ארבעה מילין מהשקיעה עד צאת הכוכבים לא יכול להיות כל מיל עשרים וארבעה דקות., ובמחצית השקל יישב שיטת המגן אברהם²⁹כתב דלא דק בדבריו., ועל כל פנים, שיטת רבינו תם קשה מאוד להסבר לפי חישוב של עשרים וארבע דקות למיל, ואפשר לחשב שלושת רבעי מיל לשיטתו או שיהיו שלוש עשרה וחצי דקות, או שש עשרה דקות ושמונה מאות שבעים וחמשה חלקים, מה שאין כן לשיטת הגאונים אפשר שיהיה גם שיעורו שמונה עשרה דקות, על פי חישוב של עשרים וארבע דקות למיל כהרמב"ם³⁰ועיין עוד בביאור הלכה (סימן רסא, ב בדיבור המתחיל שהוא) שהביא מחלוקת הפרי מגדים והמנחת כהן (פרק ד דיבור המתחיל וזהו), דלדעת פרי מגדים הזמנים קבועים הם בכל ימות השנה, ולדעת המנחת כהן משתנים זמנים אלו לפי אורך וקוצר היום, ובמחצית השקל כתב כדעת פרי מגדים, והגר"א כתב להדיא שהזמנים משתנים, וכן דייק הביאור הלכה מהמגן אברהם בשם המהרי"ל כהמנחת כהן שהזמנים משתנים, ועיין שם לדעת המנחת כהן שנוספו עוד חישובים לפי הימים הארוכים והקצרים..

ולעניין הלכה הגם שפסק בשו"ע³¹שם.כרבינו תם, מכל מקום הגר"א³²שם.הכריע כדעת הגאונים, דצאת הכוכבים הוא שלושת רבעי מיל אחר השקיעה, וכן נהגו רוב העולם, אבל נהגו להוסיף מעט אחר שלושת רבעי המיל משבע עשרה או שמונה עשרה דקות, ועד ארבעים דקות כמו שכתב כף החיים³³סימן רסא, א., וכמו שנהג החזון איש.

וכן כתב החיד"א³⁴עיין מחזיק ברכה סימן תנה אות ב.בשם שו"ת גינת ורדים ועוד פוסקים, שאף על גב דהרבה ראשונים נוקטים כשיטת רבינו תם, ואף השו"ע פסק כן, מכל מקום מנהג העולם למעשה דלא כרבינו תם, אלא כהגאונים, וכן פשטה הוראה בכל תפוצות ישראל, והמחמיר תבוא עליו הברכה, ונהגו עוד רבים, שלעניין דאורייתא כצאת השבת וקריאת שמע דערבית, להחמיר כרבינו תם³⁵ועיין לעיל בסימן ב שיטת היביע אומר דסבר כרבינו תם, ומה שכתב בזה אור לציון..

אליבא דהלכתא

בין השמשות

בלשון הכתוב נקרא היום על שם תחילתו דכתיב "ויהי ערב ויהי בוקר"³⁶בראשית א., ובלשון בני אדם היום נקרא על שם השמש³⁷כן תרגם אונקלוס (שמות יב, ו) את הזמן המובא בפסוק "בין הארבעים". ועיין שהאריכו שם המפרשים בביאור הזמן, ובגור אריה (שם) כתב שבין הארבעים הוא השם הנכון יותר, ותרגומו בלשון בני אדם הוא "בין השמשות", ועיין מה שהשיג בזה בספר נפש הגר (בא, יב) .. ולכן, הזמן שבין וודאי יום לוודאי לילה, נקרא בתרגום לשפת בני אדם בין השמשות, כלומר בין היום שעבר ליום שנכנס, והוא ספק יום ספק לילה.

תחילת בין השמשות

דעת רבינו תם שאין בין השמשות מתחיל מיד לאחר השקיעה³⁸שמתכסה השמש מעיננו., אלא ג' מילין ורביע לאחר מכן³⁹דעת ר"ת (פסחים עד, א) שתי שקיעות הן, שבתחילה מתכסית השמש מעינינו והיא שקיעה ראשונה וכשנשקע אור השמש מרוב הרקיע הוי שקיעה שניה, ומן השקיעה הראשונה עד צאה"כ הוי ארבעה מילין (שבעים ושתים דקות) ושקיעה שניה היא אחר מהלך ג' מילין ורביע משקיעה ראשונה ומשקיעה שניה עד צאת הכוכבים הוא שלשת רבעי מיל כדאיתא בשבת ולדבריו מן השקיעה הראשונה עד לשניה עדיין יום גמור הוא ומן השקיעה השנייה מתחיל בין השמשות ונמשך ומנו שלשת רבעי מיל ואח"כ הוי לילה., וכן היא דעת השו"ע⁴⁰שכן כתב (אורח חיים הלכות שבת סימן רסא, ב) י"א שצריך להוסיף מחול על הקודש, וזמן תוספת זה הוא מתחילת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות. ובמשנ"ב (ס"ק כ) כתב בזה"ל: הוא דעת ר"ת וסייעתו דס"ל דשתי שקיעות הן מתחלה נכסית החמה מעינינו ושוקעת והוא הנקרא תחילת השקיעה ושוהה כדי ג' מילין ורביע מיל ועדיין יום הוא ומאז והלאה מתחיל השקיעה שניה שאז מתחיל להישקע האור לגמרי והוא נקרא סוף השקיעה ונמשך זמנה כדי שיעור מהלך ג' רבעי מיל שהוא אלף ות"ק אמות והוא בה"ש ואח"כ יוצאין ג' כוכבים בינונים שהם סימן ללילה ונמצא שלדעתו מתחלת השקיעה עד צאת הכוכבים היא ארבעת מילין וכו'. ושם (בס"ק כג) הביא דעות הפוסקים שחולקים על זה וסוברים שמיד שנתכסה החמה מעיננו הוא בין השמשות שהוא ספק יום וספק לילה.. אבל הרמב"ם⁴¹הלכות שבת פרק ה, ד.פסק כדעת הגאונים שמיד לאחר שמתכסה השמש מעינינו הוא הזמן הנקרא בכל מקום בין השמשות בכל מקום⁴²ויש שיטה שלישית לעניין תחילת בין השמשות והיא שיטת ספר יראים שהחמיר יותר וסבר שבין השמשות מתחיל ג' רבעי מיל קודם התחלת השקיעה., וכן הכריע הגר"א⁴³אורח חיים סימן רסא סעיף ב.ורבים מגדולי הפוסקים⁴⁴עיין בשו"ת מהר"ם אלשאקר סי' צ"ו בשם כמה גאונים וראשונים, ובש"ך יו"ד סי' רס"ו סקי"א וכן כתב המהר"ל מפראג בחי' גור אריה (שבת לה).. 

אף על פי שברוב תפוצות ישראל ובמיוחד בקהילות האשכנזים נהגו כר"ת⁴⁵כמש"כ הב"ח או"ח סי' רס"א שנהגו העם להקל בער"ש כר"ת וכ"כ במג"א (סי' רל"ה סק"ג) ובשו"ת חת"ס (או"ח סי' פ), ולדבריהם נהגו בזה אף להקל כגון לעשות מלאכה בער"ש אחר שקיעה ראשונה, אמנם יש עוד מהאחרונים שכתבו שנתפשט המנהג כר"ת רק להחמיר ולא להקל כגון שלא לעשות מלאכה במוצ"ש עד שיעבור שיעור ר"ת., בארץ ישראל נתפשט המנהג כדעת הגאונים בין להקל ובין להחמיר⁴⁶כן עיין בהרב החיד"א בברכ"י ומחזיק ברכה (או"ח סי' רס"א) שכן נתפשט המנהג בירושלים מזמן גאוני הדורות שלפני דורנו. והביא שם מהרב בעל גינת ורדים שכן נהגו בכל גלילות ישראל כהגאונים וכן הביא שם ממורו בעל גט מקושר, וראה עוד בשו"ת מהר"י פראגא סי' מ"ו ועוד.. ואמנם במילי דאורייתא לכתחילה נכון⁴⁷כן כתב בביאור הלכה (ס"ק ב) ז"ל: ולדעת ר"ת צריך להמתין במוצ"ש מלעשות מלאכה עד זמן ד' מילין שהוא עכ"פ שיעור שעה וחומש מעת התחלת השקיעה שלדעתו אז זמן יציאת ג' כוכבים בינונים ונכון לכתחלה לצאת דעת ר"ת וכל הני רבוותא המחזיקים בשיטתו שלא לעשות מלאכה במוצ"ש עד שיושלם השעור דד' מילין וכו' עכת"ד. וכן עיין בארוכה מה שכתב בזה בשו"ת יביע אומר (חלק ב או"ח סימן כא).לצאת כדעת ר"ת⁴⁸ואף לעניין כניסת שבת נהגו להחמיר ולחוש לכל הדעות, והיינו אף לשיטת היראים שסובר שתחילת בין השמשות הוא ג' רבעי מיל קודם שקיעת החמה דהיינו כשמונה עשרה דקות לפני השקיעה כבר נחשב לספק חשיכה, ואסורים במלאכה מדאורייתא. ומכאן נתקבל מנהג ישראל לפרוש ממלאכה עשרים דקות קודם שקיעת החמה. וכן עיין במשנה ברורה (שם ס"ק ג) שכתב בזה"ל: ומי שמחמיר על עצמו ופורש עצמו ממלאכה חצי שעה או על כל פנים שליש שעה קודם שקיעה אשרי לו דהוא יוצא בזה ידי שיטת כל הראשונים עכ"ל. ומה שכתב"ד שיעור חצי שעה, הוא הזמן שנקטו בערוך השולחן (או"ח רס"א ס"ק ט), וכן כתב הבן איש חי (פרשת נח שנה שניה אות ז) ז"ל: ומצוה מן המובחר להדליק חצי שעה קודם שקיעת החמה וכן נוהגים בביתנו עכ"ל. ועניין שיעור חצי שעה הוא משום תוספת שבת (עיין מה שהאריך בזה בשו"ת יביע אומר חלק ה או"ח סימן כא), ואמנם כבר כתבו הפוסקים שבשביל תוספת שבת די אם יקדים הדלקת נרות עשרים דקות לפני השקיעה (כן עיין בשו"ע שם סעיף ג, ובמשנה ברורה ס"ק כג כתב שלכתחילה יקדים הדלקת הנרות בע"ש משעה שהשמש בראש האילנות, ומי שמחמיר על עצמו ופורש ממלאכה עכ"פ שליש שעה קודם שקיעה אשריו שהוא יוצא בזה ידי כל שיטת הראשונים. והסביר בשער הציון, שיוצא בזה גם ידי חובת דברי הר"א ממיץ ביראים, שאפילו נאמר המיל כ"ד מינוטין, שלשת רבעי מיל הוי י"ח מינוטין. ויוצא בזה גם לתוספת שבת). והנה עוד יש להזכיר מה שהביא הרה"ג רי"מ טוקצינסקי בספר ארץ ישראל (עמוד כו) שיש מנהג עתיק בארץ ישראל להכריז או לתקוע להדלקת הנרות בערב שבת ארבעים דקות קודם השקיעה, וכן נהוג עוד היום בירושלים ובעירות העתיקות, ויסד מנהג זה על פי דברי כף החיים (סי' רמנו אות ה), ובשו"ת יביע אומר (שם) התפלא על דבריו, שהרי המעיין בדברי כף החיים יראה שאין זה נכון כלל, ומבואר  שההדלקה בפועל היא עשרים דקות קודם שקיעה גם בירושלים, ולדבריו אין יסוד למנהג העתיק שמזכיר הרי"מ טוקצינסקי, ושם כתב באריכות דאף אם תרצה לומר שהוא מנהג ברור אצל האשכנזים, עכ"פ הספרדים וכל עדות המזרח לא נהגו בזה כלל, ומדינא א"צ התרה לבטל מנהגו, משום דהו"ל מנהג בטעות..